Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 22/05/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

12/04/2014 הרפואה בראי ההיסטוריה- לורד ליסטר – חלק ב'.

אנחנו ממשיכים במקום בו הפסקנו לפני חודש.

מחקריו של ליסטר התמקדו בתופעה של דלקת שהוא חקר ברגל של צפרדע. בהיותו בלונדון לא היו לו חולים רבים, ומזלו – ואולי גם מזלנו – שהוא התמנה כפרופסור לכירורגיה בעיר גלסגו בשנת 1860 בהיותו בן 33.  מחקריו  בתהליך הדלקת הביאו אותו לחשוד כי תהליך זה אחראי גם לריקבון שמתפתח ברקמות לאחר ניתוחים רבים. מאוחר יותר הוא שמע על התגליות של פסטור ( Pasteur) אשר גילה שבעלי חיים רבים קטנים הם הגורמים לתסיסה בנוזלים דוגמת יין. ליסטר האמין שתהליך דומה מתרחש ברקמות שעוברות ריקבון והוא חיפש דרך להתפטר מבעלי החיים שהיו אחראים לתהליך זה. הוא בחר בחומצה קרבולית - דהיינו Phenol - . חומצה זו הורכבה לראשונה על ידי כימאי בעיר מנצ'סטר והיה בשימוש בעיר Carlisle  כדי לטפל בביוב. טיפול זה צמצם את הסירחון של הביוב.  ליסטר הוסיף חומצה קרבולית מדוללת 1:20 או 1:40 ומצא שזה הועיל. כדי להימנע מהגירוי הכימי של הפנול עצמו הוא שם מתחת לתחבושת פיסות משי או חומר אחר. הוא עמד על כך גם שכל חפץ, מכשיר או איבר שבא במגע עם החולה - כולל ידי המנתח - חייבים לעבור טיפול בפנול. בנוסף לכל זה, הוא הפעיל  תרסיס של חומצה קרבולית שפעל במשך הניתוח עד לסגירת הפצע.

 

תרסיס זה היה בשימוש עד לשנות השמונים של המאה התשע עשר ואז בוטל. כמו שקורה בהמצאות רבות הממציא לא היה היחידי באותה עת שחשב על ההמצאה. כימאי מפריז, בשם Jules Lemaire, ללא ידיעת ליסטר, השתמש בחומצה קרבולית באותה העת כמו ליסטר כחומר אנטיספטי. לליסטר נודע על עובדה זו רק שנתיים לאחר שהוא התחיל לעבוד בחומר זה. הניסיונות הראשונים של ליסטר  נערכו בשנת 1865. מאוחר יותר ליסטר ניסה חומרים שונים כדי להשיג תנאים אנטיספטיים ובסוף עבר מחומצה קרבולית לציאניד של כספית ושל אבץ.

המקרה הראשון בו ליסטר ניסה את שיטתו היה ילד בן 11 שסבל משבר פתוח ברגל לאחר שעגלה עברה על רגלו. זה היה בחודש אוגוסט 1865.

היה זה מקרה אידאלי כדי לנסות את השיטה, כי כל הסיכויים היו שהפצע יזדהם והשבר הפתוח יסתיים במות החולה.  ליסטר ספג חומצה קרבולית על תחבושת וניקה את הפצע .כעבור ארבעה ימים הוא הסיר את התחבושת והופתע לראות שלא התפתח זיהום. כעבור ששה שבועות הוא גילה שגם השבר התאחה ללא דלקת בעצם. בשנת 1867 הוא פרסם את ממצאיו בכתב העת The Lancet  בששה מאמרים.

לאור תצפיות אלה ליסטר הנחה את כל הצוות שלו לרחוץ ידיים לפני ניתוחים בתמיסה 5% חומצה קרבולית וללבוש כפפות.

בשנת 1869 ליסטר התמנה לפרופסור לכירורגיה באדינבורג. שם הוא המשיך לפתח ולשפר שיטות האנטי-ספסיס שלו. בעת ההיא שמו כבר התפרסם ולהרצאותיו הגיעו עד 400 איש. כשתיאורית החיידקים כגורמי זיהומים התקבלה בקרב הרופאים, התקבלה גם התובנה שמניעה עדיפה על טיפול. כך התפתח הרעיון של כירורגיה סטרילית.

ליסטר כתב ללואי פסטור בצרפת ושני האישים הפכו לידידים – ידידות שנמשכה כל חייהם. שתי אמרות היו שגורות בפיו של ליסטר. האחת "הצלחה היא תוצאה של תשומת לב לפרטים הקטנים" והשנייה  "יש רק דרך אחת לטפל בחולים. - דמיין את עצמך במקומו של החולה".

 

בנוסף לתרומתו לשיטה הסטרילית בניתוחים, ליסטר גם פיתח שיטה לאחוי שבר הפיקה – ה patella  - באמצעות חוט ברזל וכן שיפר את שיטת כריתת השד. הוא גם היה הראשון להשתמש בחוטים עשויים ממעי של חיות – catgut"" לתפירה בעת הניתוח והראה שניתן להשרות חוטים אלה בחומצה קרבולית עד לעת הניתוח. חומר זה נמצא בשימוש עד היום הזה.

בשנת  1877 הוא עבר ללונדון כדי לעבוד בבית חולים King's college . 700 סטודנטים חתמו על בקשה לליסטר להישאר בסקוטלנד. אך לליסטר היה ייעוד בחיים. בזמן שכל העולם קיבל את תורתו, רופאים בלונדון פקפקו  בתגליותיו. הרי אין נביא בעירו.  ליסטר בא ללונדון והתקבל בקרירות על ידי סטודנטים ובעוינות על ידי אחיות. עמיתיו היו מלאי ביקורת. במרוצת הזמן כולם התרשמו מתוצאות השיטה שלו ושינו את דעתם.

ליסטר מת בשנת 1912 בן 85. בהספד שהופיע באלון של ה Royal College of Surgeons נאמר עליו " אופיו העדין, הימנעותו מרוגז, דבקותו במטרה ומוכנותו להקשיב לביקורת – כל התכונות האלה הפכו אותו לאחד מהאנשים האצילים ביותר".

סגור חלון