Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 17/07/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

29/06/2014 סיפור אישי - להתקשר הביתה (FREE)

אחרי 20 שנות עבודה עם חולי סרטן, הבנתי כמה מתח נפשי נגרם מהעובדה העצובה שרבים מאתנו מאמינים בדרך אחת וחיים בדרך שונה לגמרי. מתח הוא אולי יותר עניין של יושר אישי מאשר תוצאה של לחץ זמן, והוא נקבע על ידי המרחק שבין ערכינו האמתיים לבין דרך חיינו.

 

דבר זה מסביר אולי, מדוע אנשים כה רבים העומדים בפני המצוקה הגדולה מכולן – מחלה חשוכת מרפא – חשים שרמת הלחץ שלהם יורדת ומרגישים יותר שמחים. כמובן שמחלתם גורמת להם לדאגה, לחשש ואפילו לפחד, אבל הם מדווחים שחייהם פחות לחוצים מאשר בימים שבהם בריאותם הייתה תקינה. נראה שדרך סבלם העמוק, מוצאים אנשים אלה בפעם הראשונה בחייהם את המשמעות החשובה להם ביותר ואת האומץ לחיות על פיה.  במקום לבזבז את כוחם כדי לשאת מצבים או יחסים המנוגדים לערכים העמוקים ביותר שלהם, הם משתמשים בכוחם לשנות את הטעון שינוי.

תוך כדי טיפול, סיפרה לי חולה בסרטן השד עד כמה הופתעה להבחין בשינוי ברמת הלחץ שלה.

"לראשונה אני שטה בספינה שלי. אלוהים, איך שטתי במסלולים אחרים! ואיך הרשתי לכל אחד לנווט אותי בתורו. כל חיי התקדמתי נגד עצמי, נגד הכוון שלי. אבל עכשיו אני חשה עמוקות את דרכי ואני נאמנה לה. זוהי הספינה שלי והיא נועדה לשוט בכיוון שלי לפי הכוכב שלי. את שואלת, מדוע אני נראית עכשיו שלווה יותר ? ובכן, אני חיה בשלמות."

לכל אחד מאתנו יש כוכב כזה, והוא רוח האדם. לרוע המזל קל לנו יותר לראות אותו וללכת בעקבותיו רק עם רדת החשיכה.

 

 

אולי הסיבה הבסיסית ללחץ בחיינו אינה מעביד שתלטן, ילדים חצופים, יחסים זוגיים קורסים, וכדומה, אלא אובדן ההכרה בנשמתנו. אם כך, כל הדרכים שבעזרתן ניסינו להוריד את הלחץ אינן יכולות לעבוד ברמה העמוקה ביותר.  אפשר להקל על הלחץ רק מתוך הכרה  שאנו לא יכולים לבגוד בטבענו הרוחני מבלי לשלם על כך מחיר יקר. זה לא שיש לנו נשמה, - אנו הנשמה.

מנהגים רבים עשויים לעורר אותנו להעמיק את ההעכרה בנשמתנו וביניהם תפילה, מדיטציה, שירה, צום ופולחן. אחד הדברים המפתיעים מתרחש כאשר יש אובדן גדול. למדתי רבות על כוחה של רוח האדם מאנשים שאיבדו כמעט את כל מה שהיה חשוב בעיניהם.

לפני כמה שנים סיפרה לי מטופלת שלי, חולה בסרטן השד, חלום שחלמה. היא הייתה אישה אמידה למדי שהצליחה בזכות עצמה ובאמצע תקופה קשה של כימותרפיה חלמה שהיא מתבוננת באישה שבונה הר. האישה נראתה מתאמצת  ומזיעה, הניחה סלע על גבי סלע וטיפסה מעלה. היא עבדה יומם ולילה עד שבנתה פסגה מרהיבה, עטויה שלג ונעמדה בראשה.

"דמוי מדהים"  הערתי.

"כן" היא השיבה  "וגם מוכר. אלה החיים שלי. החיים הישנים שלי. עבדתי, תמיד עבדתי, בניתי את הבתים היפים שלי, את החברה שלי, את תפקידי החשוב בקהילת העסקים הבינלאומית. משהתבוננתי בה עומדת שם למעלה, חשתי רטט של גאווה. כמה   היא מוכשרת! כמה נחושה וממושמעת. כמה כוח יש לה".

"ואז לאימתי ראיתי סדק גדול נבקע בתחתית ההר. ממקום עומדי יכולתי לראות כיצד הוא מתמוטט. מבועתת, ניסיתי להזהיר אותה אבל איבדתי את קולי, ויכולתי רק להתבונן. בסוף, הפסגה עצמה התחילה להתמוטט. האישה עמדה קפואה, משותקת. ואז בשנייה האחרונה ממש,  כשהכל התמוטט תחתיה, היא גילתה שהיא יודעת לעוף."

חשתי כלפיה כבוד רב ושאלתי מה הייתה משמעות החלום בשבילה. היא ענתה בחיוך שהדבר שאנו חושבים שהוא כוחנו עשוי להיות שונה מכוחנו האמתי.

רוח האדם אינה רעיון או אמונה, היא חוויה. היא עשוייה להתעורר בנו דרך חלומות, מוזיקה, אמנות, עבודה או הורות אך כך סתם בלי סיבה. לעיתים היא משתלטת עלנו באמצע חיי היום יום. חוויה רוחנית אינה נלמדת; היא מתגלה. נחשפת, נראית מחדש. חוויות מעין אלה, הן רגילות, הן קורות לכולנו, המתוחכמים והלא מתוחכמים, המשכילים  והלא משכילים, ולעיתים קרובות דווקא ברגע הבלתי צפוי. אנשים רבים מזלזלים ומפחיתים בערכן של החוויות הללו, או  פשוט לא שמים לב, אבל הן יכולות לשנות את חיינו.

 

חוויות כאלה מעוררות בי מחשבות. יש דרכים רבות לדעת, ולעיתים אנו יכולים לדעת בהבזק, דברים שלא נבין לעולם. אפשר לעמוד במטבח ולהרגיש את נשימתו של  אלוהים. אולי בכל אחד מאתנו קיים מצפן פנימי המצביע על האני האמתי. בין עם נעקוב אחריו ובן אם לא, הוא לא יפחת מכוחנו. הוא תמיד יורה לכיוון השלמות, את הדרך הביתה"

הסיפור מובא מספרה של ד"ר נעמי, רחל רמן   "My grandfather's blessing"  מתורגם מאנגלית על ידי ארנה פרייזר. מודן, הוצאה לאור.

 

 

סגור חלון