Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 22/10/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/09/2014 סיפור אישי - נענוע בראש (FREE)

צוות גדול היה  לנו בחודש שעבר. שני סטג'רים, שלושה סטודנטים לרפואה ומתמחה בכיר אחד.  המינים היו מאוזנים - חצי הצוות היו גברים וחצי נשים. זה לא היה רגיל כי בדרך כלל הרוב הן נשים או הרוב גברים. מה שכן היה רגיל שאני הייתי האפריקאי היחידי בצוות. על אף העובדה שצבע העור של האחרים היה פחות או יותר אותו גוון, הרקע התרבותי, הגיאוגרפי והאתני היה שונה לחלוטין. אחד מהצוות בא מהמזרח התיכון. לשני הורה אחד לבן והורה אחד מאסיה. שנים היו יהודים אך רמת הדבקות שלהם לדת הייתה שונה לגמרי. אחד נולד בדרום ארצות הברית ותיאר את עצמו ככפרי ואילו הסטודנטית אמרה, אני מניחה שאני סתם בחורה לבנה מהמערב התיכון של ארצות הברית.

כולנו חשבנו שגם תשובה זאת הייתה "cool ".

תמיד אזכור יום אחד שהצוות שלנו בילינו ביחד. נכנסנו לחדר מיון כדי לבדוק את החולים החדשים. מתוך הרגל הסתכלתי לכל הצדדים כדי לראות מה קורה. אחד הדמויות הראשונות שראיתי הייתה אחות בעלת עור שחום שהיה בקונטרסט ניכר לשערה הלבן. היא הייתה עסוקה למדי אך באופן אנסטינקטיבי נעצרה לרגע כאשר ראתה אותי. לרגע קט פניה חייכו כאילו היא מכירה אותי ונענה בראשה למטה. אני עניתי לה בתנועה דומה – ובזה נגמר העניין.

מיד לאחר מכן ראיתי חולה זקן אחד מתקדם לאט עם מקל הליכה. צבע העור שלו דווקא היה בהיר ואפיל נמשים נראו בפניו אך תווי הפנים שלו היו של אפריקאי – כולל האף הרחב, שערו המתולתל והעבה והצחוק המחוספס שלו – כל התכונות האלה לא השאירו ספק שגם הוא מרקע אפריקאי. הוא נשמע כאילו הוא היה יכול להיות אחד מהדודים שלי. הוא היה באמצע שיחה עם הרופא, אך בכל זאת הפנה את פניו אלי ובתנועה קלה שבקלות נענע את ראשו למטה כאות הכרה. לא הייתי מרגיש בזה לולא הייתי מצפה לזה וכמעט באותו הרגע החזרתי לו את אות ההכרה. 

כאשר עזבנו את חדר המיון חוויה דומה חזרה על עצמה שלוש פעמים לפחות. הראשונה עם פועל ניקיון השנייה עם מתמחה בכירורגיה. זה קרה אפילו כשחולה על אלונקה עברה על ידי. נינוע ראש לכאן ולכאן והסטודנטית בצוות שלנו הרגישה בזה. 

לאחר הביקור התאספנו כדי לחלק את העבודה. בעת השיחה הסטודנטית לא הזיזה את מבטה ממני עד כדי כך שלא הרגשתי נוח. לפני שנפרדנו שאלתי אם יש עוד שאלות והסתכלתי על הסטודנטית בתקווה שתגלה מה מטריד  אותה. למזלי היא באמת שאלה  דוקטור, האם אתה הכרת את כל האנשים האלה ? היא שאלה בשקט וללא התרגשות. יתר חברי הצוות אפילו לא הבינו  על מה היא מדברת.

שאלה זו הזכירה לי סיפור שאבי סיפר לי פעם.  הוא היה מהנדס אארונוטיקה ופעם ביקר בבית חרושת שהוא לא הכיר. האפריקאים היו מפוזרים כמו גרגירי פלפל שחור ברוטב לבן. בסוף הביקור מישהו שאל אותו איך זה שאתה מכיר כל כך הרבה אנשים במקום הזה ? אבא רק חייך כי לא ביקר במקום הזה מימיו. נזכרתי בסיפור הזה והבנתי מיד כוונת הסטודנטית כי היא הצביעה על תנועה אוניברסלית של כל האפריקאים בארצות הברית - הנינוע בראש. תנועה שווה לשני המינים ומיועדת דווקא לאנשים שטרם הכירו. אף אחד לא לימד אותי, אך ראיתי את התנועה אצל אחרים וסיגלתי אותה לעצמי. לא כל פעם ששני אפריקאים נפגשים ישתמשו בתנועה זו. רק במקרים שאפריקאים פזורים בין רוב של לבנים כגון באספת הורים בבית הספר. מנגד, כאשר אני הולך לכנסייה שהחברים שלה בעיקר שחורים לא מנענעים בראש. ועכשיו  שאני גר במדינת ג'ורג'יה גם אנשים לבנים ידידותיים שלא מכירים אותי יחייכו אלי כאילו דורשים בשלומי, אך אין זה אותו הדבר כמו השפה הסודית של השחורים.

מה מקור התנועה הזאת ? הניחוש שלי הוא שזה התחיל בתקופות אפלות של העבדות, כאשר למשל שפחה בצבע אגוז פקן  טילה יחד עם המעסיקים שלה ברחוב. ממול נהג זקוף פותח את דלת המכונית למעסיק שלו בצבע עור של חרסינה. שני המשרתים מדוכאים אך התנועה של הכרות הרגעית הזאת אומרת להם, אתה לא לבד. אני רואה אותך גם אם אחרים לא רואים אותך.

באשר לסטודנטית שלי עניתי לה :- לא הכרתי אף אחד מהם – אך כעבור רגע הוספתי –במידה מסוימת הכרתי את כולם.

אני חושבת שזה נפלא היא לחשה. עד לרגע זה לא חשבתי הרבה על זה, אך לאחר שהיא אמרה מה שאמרה ראיתי שהיא צודקת.

לאחר מכן הסטודנטית ספרה לאחרים מה שהיא ראתה והם החמיצו. בשיחה שעלתה לאחר מכן למדתי יותר על תרבויות שונות משידעתי לפני כן או שמעתי לאחר מכן. שיחה זו עזרה לנו להפיל את החומות המפרידות בין אנשים מרקע שונה. למדתי על מנהגים שונים ביהדות ובאיסלם. למדתי על כשרות של יהודים ועל הכנת בשר אצלם. למדתי גם על עונת הציד מהבחור מהכפר. המתמחה שהייתה חצי לבנה סיפרה שמשפחתה הסינית לא יודעת איך להתייחס אליה – הלא היא אינה מדברת מנדרין שוטפת. הצוות שלנו למד נואנסים (nuance ) תרבותיים שלא מופיעים בספרים. למדנו עובדות אותן אפשר ללמוד כאשר קיימת האווירה המתאימה, והרצון לשאול ולהבין. במידה מסויימת הסבנו תנועת נינוע ראש אחד לשני.

חוויה זאת של פתיחות והבנה הדדית עזרה לי להתייחס יותר בחמימות כלפי המטופלים שלי.

סיפור מובא בכתב העת    Journal of the American Medical Associaton   מיום 9 ביולי 2014.

 

 

סגור חלון