Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 22/10/2018  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

01/10/2014 בקיצור נמרץ, המחקרים הבולטים במחצית הראשונה של אוגוסט 2014 (CME)

התועלת של טיפול באספירין במניעת ממאירות עולה על הסיכונים הכרוכים בטיפול (Ann Oncol )

במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Oncology מדווחים חוקרים בפעם הראשונה כי התועלת של אספירין במניעת מחלות ממאירות, שהודגמה במספר מחקרים, עולה על הסיכונים הכרוכים בטיפול התרופתי.

לדברי החוקרים, למרות תופעות לוואי חמורות לטיפול, נראה כי טיפול יומי באספירין מהווה אפשרות חשובה להפחתת הסיכון למחלות ממאירות, לאחר הפסקת עישון ומניעת השמנת-יתר, כאשר נטילת הטיפול הרבה יותר קלה לביצוע משתי האחרות.

מהמחקר עולה כי במידה וכל המטופלים בין הגילאים 50-65 שנים ייטלו טיפול באספירין כל יום למשך לפחות עשר שנים, צפויה ירידה של 9% במספר מחלות ממאירות, אירועים מוחיים והתקפי לב בגברים וירידה של כ-7% בנשים. מספר מקרי התמותה מכל-סיבה צפוי להיות נמוך יותר, עם ירידה של כ-4% במהלך תקופה של עשרים שנים. התועלת של אספירין בולטת במיוחד בכל הנוגע למקרי תמותה עקב מחלות ממאירות.

מדובר בסקירה הראשונה שסיפקה תמיכה כה משמעותית בתועלת של אספירין במניעת מחלות ממאירות.

בקהילה המדעית העולמית, מדובר במחקר חשוב, מאחר ומהווה אישור לקונצנזוס המתגבש בקרב המומחים המובילים שבחנו את הנושא בשנים האחרונות.  עדיין לא ניתן לתת מענה לשאלה אם יש להמליץ על אספירין לאנשים בגילאי 50-65 שנים, אך צוות מומחים מטעם USPSTFמשלים הערכה מקיפה של התועלת של אספירין במניעת מחלות ממאירות וצפוי לספק תשובה בנושא.

אחד המחקרים שפורסמו לאחרונה מצא כי אספירין עשוי להפחית את התמותה הכוללת עקב הפחתת מקרי תמותה משנית למחלות ממאירות, במקום מחלות לב וכלי דם. למעשה, התקדמות בטיפול במחלות לב וכלי דם ככל הנראה האפילה על התועלת של טיפול באספירין.

מחקר אחד מצא כי טיפול יומי באספירין במשך חמש שנים צפוי להביא להפחתת מקרים של מחלות ממאירות במערכת העיכול בהיקף של כ-40%, עם ירידה של 16% בשיעורי התמותה הכוללת עקב מחלות ממאירות. בעת פרסום המחקר החוקרים לא המליצו על אספירין למניעת מחלות ממאירות בשל הסיכון לדימום חמור ממערכת העיכול, כיבי קיבה ואירועים מוחיים.

בסקירתם בחנו החוקרים את הנתונים מסקירות סיסטמיות שפורסמו לאחרונה ומחקרים פרטניים להערכת ההשפעות של אספירין על מחלות ממאירות מג'וריות של מערכת העיכול, וממאירויות של השד, ערמונית וריאה.

מהתוצאות עולה כי במהלך עשר שנים, 33-127 מטופלים נדרשים לטיפול באספירין למניעת אירוע מג'ורי אחד, ו-46 מבין 213 מטופלים נדרשים לטיפול למניעת מקרה תמותה אחד. הפחתת שיעור מחלות ממאירות אחראית ל-61-80% מהתועלת של טיפול באספירין, ו-30-60% מתועלת זו נובע מירידה בממאירויות של המעי  הגס והרקטום.

חוקרים הדגימו ירידה של 30-35% בסיכון להתפתחות ממאירות של המעי הגס והרקטום עם טיפול באספירין וירידה של 35-40% בסיכון לתמותה עקב ממאירות זו. עוד זוהתה ירידה של 25-30% בסיכון להתפתחות וירידה של 45-50% בסיכון לתמותה עקב סרטן הוושט,וירידה של 25-30% בסיכון להתפתחות וירידה של 35-40% בסיכון לתמותה מסרטן קיבה. השפעה קטנה יותר תועדה עם ממאירויות של השד, ערמונית וריאות.

התועלת של טיפול באספירין זוהתה לאחר כשלוש שנים מהתחלת הטיפול. שיעורי התמותה התחילו לרדת לאחר חמש שנים ולמינונים יומיים של 75-100 מ"ג הייתה השפעה חיובית.

הסיכון החמור ביותר עקב טיפול באספירין הוא אירוע מוחי, עם מקרים נדירים אך בליווי עליה של 21% בסיכון לתמותה. דימום באתרים מחוץ למוח היה נפוץ יותר. טיפול כרוני באספירין לווה בעליה של 60-70% בסיכון לתמותה עקב דימום ממערכת העיכול. שיעורי סיבוכים במערכת העיכול ותמותה עקב סיבוכים אלו היו נמוכים במטופלים מתחת לגיל 70 שנים, אך עלו באופן חד באלו מעל גיל 70 שנים.

Ann Oncol . Published online August 6, 2014

לידיעה במדסקייפ

 

רוב המטופלים המתאימים אינם מקבלים טיפול באספירין במסגרת מניעה ראשונית (J Gen InternMed )

מרבית הגברים והנשים בסיכון למחלות לב וכלי דם, המתאימים לטיפול באספירין במסגרת מניעה ראשונית, אינם מקבלים את הטיפול המומלץ בתרופה מהרופא המטפל, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of General Internal Medicine .

מבין הגברים המתאימים לטיפול על-בסיס מדד סיכון לפי פרמינגהם, רק 34% זכרו כי הרופא המטפל הציע להם טיפול באספירין. בקרב נשים, שיעור זה עמד על 42% מהנשים.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון את גיל המטופלים והגישה לטיפול, לא תועד קשר משמעותי בין התאמה לטיפול ובין המלצה לקבלת הטיפול. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים שמצאו כי רופאים אינם ממליצים דיו על הטיפול באספירין למטופליהם למניעה של מחלות לב וכלי דם.

בשנת 2009 פורסמו הנחיות מטעם ה-USPSTF (United States Preventive Services Task Force) בנוגע לשימוש באספירין כמניעה ראשונית. צוות המומחים קבע כי מתן אספירין כהמלצה מדרגה ראשונה למניעת אוטם שריר הלב בגברים ואירועים מוחיים בנשים. למרות זאת, חרף ההמלצות ולמרות השימוש התדיר באספירין בחולים עם מחלת לב וכלי דם קיימת, עדיין הטיפול אינו בשימוש מספק במסגרת מניעה ראשונית.

במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את המלצות הרופאים לטיפול באספירין במטופלים בגילאי 40 שנים ומעלה על-סמך נתוני NHANES(National Health and Nutrition Examination Survey) בשנים 2011-2012. 87% מהגברים ו-16% מהנשים התאימו לטיפול באספירין על-בסיס מדד פרמינגהם בגברים ומחשבון סיכון דומה בנשים.

מהנתונים עולה כי רק כשליש מהגברים המתאימים לטיפול באספירין זכרו כי קיבלו המלצה מהרופא המטפל לטיפול באספירין במינון נמוך, למניעת התקפי לב, אירועים מוחיים או ממאירות. מעט למעלה מ-40% מהנשים המתאימות לטיפול זכרו כי קיבלו המלצה דומה. בחולי סוכרת, באלו בגילאי 65-79 שנים, ובאלו במצב בריאותי ירוד, תועד סיכוי גדול יותר לקבלת המלצה לטיפול באספירין.

במדגם שכלל 470 חולים עם מחלות לב וכלי דם, 76% זכרו כי קיבלו המלצה מהרופא המטפל לטיפול באספירין למניעת אוטם שריר הלב או אירועים מוחיים.

ממצאי המחקר מדגישים את האתגר הניצב בפני רופאים ביישום המלצות הדורשות מחשבוני סיכון. ייתכן כי שילוב הערכת סיכון אוטומטית של מחלות לב וכלי דם ברשומות הרפואיות תביא לשיפור הערכת הסיכון ויישום ההמלצות לטיפול.

J Gen Intern Med 2014

לידיעה במדסקייפ

 

מה בין הפרעה תת-קלינית בתפקוד בלוטת התריס ובין הסיכון לשברים? (Ann Intern Med )

יתר-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס מלווה בסיכון מוגבר לשברים בירך ושברי מחוץ לעמוד השדרה, כך עולה מתוצאות מחקר, שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine .

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימים נתונים סותרים בנוגע לקשר בין הפרעה תת-קלינית בתפקוד בלוטת התריס ובין הסיכון לשברים. מטרתם כעת הייתה להעריך את הסיכון לשברי ירך ושברים שאינם בעמוד השדרה על-רקע הפרעה תת-קלינית בתפקוד בלוטת התריס במדגמים פרוספקטיביים.

לצורך המחקר ערכו החוקרים חיפוש במאגרי MEDLINE ו-EMBASE ורשימת המקורות, לזיהוי מחקרים להערכת תפקוד בלוטת התריס ומעקב אחר תוצאות שברים.

שבעה מדגמים מבוססי-אוכלוסיה באיכות הטרוגנית כללו כ-50,000 משתתפים עם 1,966 שברי ירך ו-3,281 שברים שאינם בעמוד השדרה. במודל סטטיסטי שכלל את חמשת המחקרים באיכות הגבוהה יותר, יחסי הסיכון המתוקנים במשתתפים עם יתר-פעילות תת-קליני של בלוטת התריס, לעומת מטופלים עם תפקודי תריס תקינים, עמדו על 1.38 לשברי ירך ועל 1.20 לשברים שאינם בעמוד השדרה, ללא הטרוגניות סטטיסטית. משילוב הנתונים שנאספו משבעת המדגמים עלה כי יחס הסיכון עומד על 1.26 לשברי ירך ועל 1.16 לשברים שאינם בעמוד השדרה.

כאשר החוקרים לא כללו בניתוח הנתונים חולים שטופלו בתירוקסין, יחסי הסיכון במשתתפים עם יתר-פעילות תת-קליני של בלוטת התריס עמדו על 2.16 לשברי ירך ועל 1.43 לשברים שאינם בעמוד השדרה.

במשתתפים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, יחסי הסיכון מהמחקרים באיכות הגבוהה יותר עמדו על 1.12 לשברי ירך ועל 1.04 לשברים שאינם בעמוד השדרה.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים לאישור ממצאי המחקר.

Ann Intern Med . 2014;161(3):189-199


אבלציה מוצלחת בסובלים מפירפור פרוזדורים קשורה לסיכון מופחת לתמותה קרדיווסקולרית   (journal Heart Rhythm )

מבוגרים אשר עברו אבלציה בשיטה זעיר פולשנית (RFA )  לטיפול בפירפור פרוזדורים (AF ) היו בסיכון מובהק נמוך יותר למוות מאוטם שריר הלב(MI )  או אי ספיקת לב (CHF ), כך עולה ממחקר המתפרסם ב-journalHeart Rhythm  . 

ע"פ תוצאות המחקר חלה ירידה של 60% בתמותה במבוגרים אשר קצב הלב שלהם היה תקין לאחר אבלציה . ממצאי המחקר מראים שהתועלת המושגת ע"י אבלציה משיגה לא רק שיפור באיכות חיים למבוגרים עם AF , אלא אף מעלה את תוחלת החיים.

החוקרים בחנו את ההיסטוריה הרפואית לאורך 10 שנים של 3,058 מבוגרים אשר עברו RFA , מהם 1,170 סבלו מ-AFפרוקסימלי, ו-1,170 סבלו מ-AF מתמיד. מטרת המחקר הייתה לקבוע אם חזרה לקצב סינוס לאחר RFA קשורה עם הורדת הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים ולתמותה במהלך תקופת המעקב.

גורמי סיכון עצמאיים מובהקים לנטל אריתמיה גדול יותר לאחר RFA כללו גיל ,  קוטר עורק שמאלי ראשי, ו-AF מתמיד. אירועים מוחיים , קרדיאליים ותמותה מכל סיבה הופיעו ב-71 (2.3%) , 33 (1.1%) , ו-111 (3.6%) במשתתפי המחקר, בהתאמה.

הימצאות בקצב סינוס לאחר RFA  הייתה קשורה עם סיכון מובהק נמוך יותר למוות קרדיאלי (סיכון יחסי 0.41). לא הייתה ירידה מובהקת בתמותה מכל סיבה ,  או אירועים קרדיווסקולרים במטופלים שנשארו עם קצב סינוס לאחר RFA  .

גם מטופלים מבוגרים יותר במחקר, וגם אלה שהיו עם סוכרת, היסטוריה של שבץ ומחלות לשב, הפסקת נשימה בשינה, ומקטע פליטה (EF ) נהנו מהיתרון ההישרדותי הקרדיווסקולרי של האבלציה. 

 לדיווח ב-docguide

 

עודף משקל והשמנת-יתר מעלים את הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית בנשים (Ann Rheum Dis )

מתוצאות מחקר, שפורסמו בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases , עולה סיכון מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית בנשים בעלות עודף-משקל והשמנת-יתר, בעיקר בנשים שאובחנו עם דלקת מפרקים בגילאים צעירים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין נוכחות עודף-משקל או השמנת-יתר ובין התפתחות דלקת מפרקים שגרונית בשני מדגמים פרוספקטיביים גדולים, מחקר NHS (Nurses' Health Study) ומחקר NHSII (Nurses' Health Study II) .

החוקרים עקבו אחר קרוב ל-110,000 נשים ממחקר NHS וקרוב ל-109,000 נשים ממחקר NHSII , שסיפקו נתונים אודות אורח החיים, חשיפה סביבתית ומידע אנתרופומטרי באמצעות שאלונים דו-שנתיים. הם בחנו את הקשר בין מדד מסת הגוף כמשתני תלוי זמן וכמשתנה מצטבר לפי קטגוריות ארגון הבריאות העולמי של ערכים תקינים, עודף-משקל והשמנת-יתר והיארעות דלקת מפרקים שגרונית לפי קריטריוניACR (American College of Rheumatology) משנת 1987.

במהלך מעקב של כ-2.7 מיליון שנות-אדם (1976-2008) במחקר NHS וקרוב ל-2 מיליון שנות-אדם (1989-2009) במחקר NHSII , החוקרים אישרו 1,181 מקרים חדשים של דלקת מפרקים שגרונית (826 במדגם NHS, 355 במדגם NHSII ).

הנתונים מצביעים על מגמה של סיכון מוגבר מובהק לדלקת מפרקים שגרונית מכל סוג בקרב נשים בעלות עודף-משקל והשמנת-יתר (יחס סיכון של 1.37 בכל מקרה). מבין המקרים של דלקת מפרקים שגרונית שאובחנו בגיל 55 שנים ומטה, הקשר היה משמעותי (יחס סיכון של 1.45 עם עודף-משקל ויחס סיכון של 1.65 עם השמנת-יתר).

בנוכחות עשר שנים מצטברות של השמנת-יתר נרשמה עליה של 37% בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית בגילאים צעירים יותר (יחס סיכון של 1.37).

החוקרים מסכמים וכותבים כי הנתונים מעידים על סיכון מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית בנשים בעלות עודף-משקל והשמנת-יתר, בעיקר בנשים שאובחנו עם המחלה בגיל צעיר יותר.

Ann Rheum Dis

 

סגור חלון