Emed.co.il - גירסה להדפסה
  אתר לאנשי רפואה e-Med

E-MED.CO.IL 24/03/2019  הדפס מאמר  הדפס מאמר
 
E-MED.CO.IL

15/01/2006 בקיצור נמרץ- מחצית ראשונה של דצמבר 2005 -מתוך JC454

מכיוון שהנושא המרכזי שלנו במגזין זה הוא שבץ, נפתח במחקר שפורסם אצלנו ב-1/12 מה-Arch Intern Med כי רמות מוגברות של חלבוני דלקת – Lipoprotein-Associated Phospholipase A2 (Lp-PLA2) ו-C-Reactive Protein (CRP) – קשורות בסיכון מוגבר לשבץ איסכמי. החוקרים מצאו שרמות גבוהות  של Lp-PLA2 ו -  CRP העלו את הסכון לשבץ פי 11 בהשוואה לאנשים עם רמות נמוכות. החוקרים מציעים כי מדידת רמות Lp-PLA2 ו-CRP יכולה לסייע בזיהוי מטופלים הנמצאים בסיכון גבוה לצורך בחירת טיפול מונע, והתערבויות טיפוליות להפחתת רמות חלבונים אלה.

 

פרסום נוסף מה-1/12 , מה-BMJ , הראה שעל-פי תוצאות של מטה-אנליזה שכללה למעלה מ-10,000 נבדקים, טיפול באמצעות תרופות אנטי-דלקתיות שאינן סטרואידיות (NSAIDs) משיג רק יתרון קטן וקצר-טווח, שאיננו בהכרח מובהק סטטיסטית, בחולים הסובלים מאוסטיאו-ארטריטיס (OA) של הברך בהשוואה לפלציבו. בשל הנזק לטווח ארוך והעדר עדויות ליתרון, ממליצים החוקרים שלא לבחור בשימוש ארוך טווח ב-NSAIDs בטיפול ב-OA.

ב-2/12 דווח מהעיתון לרפואת ספורט , (ה-(  Med Sci Sports  כי  חוזק שריר מוגבר מקטין סיכון לסינדרום מטבולי. במעקב ארוך טווח של למעלה מ-20 שנה מצאו החוקרים כי אנשים עם כוח שריר בדרגות הגבוהות היו בסיכון מופחת  לפתח תסמונת מטבולית בהשוואה לאלה עם רמות שריר נמוכות: ירידה של 44% בקרב אלה שהיו עם משקל תקין, וירידה בסיכון של 39% בקרב אלה שהיו עם עודף משקל. החוקרים מסכמים שאמנם שמירת המשקל חשובה, אך גם לכוח השריר יש משמעות במניעת סינדרום מטבולי.

 

ב-2/12 פורסמו גם ב- Circulation ההנחיות חדשות של ה-  AHA לטיפול קרדיווסקולרי דחוף בדום לב. ההמלצות החדשות שמות דגש על פשטות והן כוללות: ביצוע 2 נשימות הצלה לקורבן שאינו-מגיב, שאינו נושם, ולהתחיל מיד עיסויי חזה.

ההנשמות צריכות להינתן במשך שניה אחת, בנפח מספיק, להשגת עליה בחזה, שניתן לראות בעין. מומלץ יחס עיסויים לנשימות של 30:2, בנבדקים בכל הגילאים, פרט ליילודים, ובכך מתאפשר זמן ארוך יותר של עיסויי חזה, ללא הפרעה, כשהעיסוי צריך להיות חזק ומהיר – 100 עיסויים בדקה. לגבי מטפלים בשירותי רפואה דחופה – אלו  צריכים לשקול ביצוע של 3-5 מחזורים (או כ-2 דקות) של CPR, לפני Defibrillation.

 

ב-5/12 דיווחנו בהתבסס על פירסום ב-International Journal of Cancer כי עישון פסיבי ועישון אקטיבי קשורים לעלייה משמעותית בסיכון להופעת סרטן שד בנשים טרם גיל המעבר ואחריו. החוקרים ביצעו מטה-אנליזה וחישבו את הסיכון לסרטן שד בקרב נשים עם חשיפה לעישון אקטיבי ופסיבי בהשוואה ללא מעשנות, וללא חשופות לעישון פסיבי. הם מצאו עלייה בסיכון לנשים חשופות לעישון פסיבי של בין  27% עד 90% . הקשר בין סיכון לסרטן שד פרה מנופאוזלי לעישון היה משמעותי עוד יותר.

 

עוד פירסום שעלה אצלנו ב-5/12 מה-BMJ דיווח על מחקר שבחן את הבטיחות של מעכבי COX-2 מבחינת הסיכון לדימומים במערכת העיכול. כידוע, הרציונל של פיתוח וקידום התרופות ממשפחת ה-COX-2  היה ההורדה בסיכון לדימומים בהשווואה ל-NSAIDS . ובכן, המימצאים של מחקר גדול זה שכלל עשרות אלפי משתתפים מצא שמעכבי ה-COX-2 לא הורידו את הסיכון לדימומים בהשוואה ל-NSAIDS ...יוצא מן הכלל היה ה-celecoxib (המוכר בארץ גם כסלקוקס או סלברה) ששימוש בו לא היה קשור לעלייה בסיכון לדימומים. נקודה מעניינת נוספת שעלתה מהמחקר היא שבמרבית ה-NSAIDS שילוב של תרופה מקבוצת PPI הפחית את הסיכון לדימומים במערכת העיכול באופן משמעותי, מלבד הדיקלופנק (שמות מסחריים וולטרן, אביטרן ועוד) ששילוב ה-PPI עמו לא הביא להפחתה בסיכון. 

 

ב-5/12 התברר  שאנטיפסיכוטים קונבנציונלים (כלומר תרופות מהדור הישן כמו הלידול)  הם בסבירות,  לפחות כמו תרופות אטיפיות (כמו זיפרקסה, ריספרידל),   לגרום לעלייה בסיכון למוות בקרב קשישים, ואין  להחליפן עם  תרופות אטיפיות שהופסקו בתגובה לאזהרת ה-FDA.  זאת על פי תוצאות מחקר רטרוספקטיבי שפורסם בגיליון דצמבר של The New England Journal of Medicine.  ע"פ המימצאים הסיכון לתמותה אף היה גדול יותר בתרופות הדור הישן, בעיקר כאשר בוצעה עלייה במינונים.

 

ב-8/12 פירסמנו מחקר מה-LANCET לפיו דבקות בלקיחת תרופות קשורה לשיפור בהישרדות של חולי אי ספיקת לב. זה אולי לא מפתיע אך החוקרים כן הופתעו לגלות שדביקות לנטילת תרופות פלצבו גם שיפרה את שיעורי ההישרדות של החולים.. הממצאים נובעים מאנליזה של 7599 חולים עם אי ספיקת לב כרונית שהשתתפו במחקר ה- CHARM. כחלק מהמחקר, הנבדקים קיבלו באקראי candesartan או פלצבו. המטופלים שהתמידו בנטילת התרופות (נטלו למעלה מ-80% מהמרשמים שקיבלו) היו בסיכון מופחת לתמותה של 25% בהשוואה לאלו שלא דבקו בנטילת התרופות.

 

בנושא המרכזי של הגיליון, השבץ, דיווחנו אף ב-8/12 כי  אנשים עם הפסקת נשימה בשינה נמצאים בסיכון גבוה לשבץ. כך מדווחים חוקרים קנדים בגיליון דצמבר של American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine. החוקרים ביצעו שני מחקרים: בראשון נמצא שמטופלים עם הפסקת נשימה בשינה היו עם סיכון מוגבר לשבץ של פי 4 גם לאחר התאמות גורמים אחרים כמו לחץ דם, משקל יתר וכד'. בשני, עקבו החוקרים אחרי מטופלים שכבר חוו שבץ ראשון, ומצאו שהסיכון לשבץ שני בקרב הסובלים מהפסקת נשימה בשינה היה גבוה פי 3.5 עד 4 בהשוואה למטופלים ללא הפסקת נשימה בשינה.


ב-9/12 מתפרסם אצלנו דיווח מה-LANCET המציג מטה-אנליזה לפיה התפישה המקובלת שטיפול בחוסמי ACE ותרופות ממשפחת ה-ARBs הוא בעל יכולת הגנה על תפקודי הכליות, בעיקר בחולי סוכרת, אינו מבוסס. ע"פ המטה-אנליזה, הורדת הסיכון להתפתחות מיקרואלבומינוריה ונפרופתיה כתוצאה מהשימוש בתרופות אלה מקורו בהשפעה המיטיבה על הורדת לחץ הדם, ולא מעבר לכך. הם מסכמים שכל טיפול שיהיה יעיל בהורדת לחץ הדם גם יהווה הגנה יעילה לפגיעה כלייתית. נראה שהוויכוח בעניין זה עוד יימשך...

 

מחקר נוסף שפורסם אצלנו ב-9/12 , מתוך ה-Ann int med    עדכן על עליה בסיכון להתרחשות שבץ ולמוות כתוצאה מכך בקרב חולים שחוו אוטם של שריר הלב (MI). בקרב 2,160 המטופלים שחוו התקף לב נמצא שהסיכון שלהם לעבור שבץ במהלך 30 היום שלאחר ה-MI היה גבוה פי 44 מהסיכון באוכלוסיה רגילה. כאשר נבחן הסיכון של מטופלים אלה לסבול משבץ בתקופה של 3 שנים לאחר ה-MI , הסיכון היה עדיין גדול פי 2.5 .

 

ב-10/12 פירסם ה-FDA  אזהרה חדשה בנוגע לקשר בין חשיפה ל-Paroxetine  (המוכרת גם כסרוקסט, לטיפול בדכאון, חרדה והתנהגות כפייתית) במהלך הטרימסטר הראשון להריון ובין סיכון מוגבר למומים מולדים, בעיקר מומים קרדיווסקולרים. ע"פ ההסבר שנתן ה-FDA  נמצא שבקרב 1.5% מהילודים של אימהות שהשתמשו בתרופה בטרימסטר הראשון נמצאו מומים מולדים לעומת שיעור של 1% שנמצא בתרופות אחרות לדכאון.

 

מחקר נוסף שפורסם אצלנו ב-10/12 שמקורו מה-Am J Cardiol עדכן כי התרופה הפופולארית להפרעות בזיקפה, הויאגרה, משפרת את התפקוד הלבבי בחולים עם אי ספיקת לב סיסטולית, ע"י הורדת העומס על החדר השמאלי. יש לזכור שההנחיות הנוכחיות מגבילות את השימוש בויאגרה לחולי אי ספיקת לב, אך לפי מחקר זה לא רק שהתרופה בטוחה לשימוש בהתוויה המקורית של טיפול בבעיית הזיקפה, אלא שאף היו לה תופעות לואי חיוביות מבחינת התפקוד הלבבי.

במחקר הקפידו החוקרים להפסיק טיפול בניטרטים לפני מתן הויאגרה. החוקרים מסכמים כי  הממצאים תומכים בשימוש בויאגרה בחולים עם הפרעה בתפקודי זיקפה ואי ספיקת לב. עם זאת, הם מסווגים זאת כהמלצה בלבד, ומציינים כי נותר סיכון קטן בקרב מטופלים אלו של אירעות מוות פתאומי במהלך מגע מיני או מאמץ חריג אחר, שיש לקחתו בחשבון.

 

ב-11/12 , דיווחנו במדור האורתופדיה והראומטולוגיה שלנו על כך שמשני מחקרים חדשים עולה כי תוספת Prednisolone , תרופה אנטיאינפלמנטורית סטריאודיאלית מקבוצת ה-GLUCOCORTICOIDS  , במינון נמוך , לטיפול בתרופות מקבוצת  DMARD (Disease  Modifying AntiRheumatic Drug – בקבוצה זו נכללות Sulfalazine או Methotrexate ) מקטינה את הנזק למפרק בחולים עם Rheumatoid Arthritis (RA) בשלב מוקדם, במהלך תקופה של שנתיים, ומעלה את שיעורי הרמיסיה. המחקר מצא שבקבוצת החולים שקיבלה את תוספת Prednisolone שיעורי הרמיסיה היו גבוהים יותר (55% לעומת 33%) וכן חציון השינויים במדדים הרדיולוגים היה 1.5 בקבוצת שקיבלה את התרופה, לעומת 3.5 בקבוצה שקיבלה רק את ה-DMARD .  

סגור חלון