בני משפחה שאימם לקתה במחלת ה”אלצהיימר” לא עלינו, מעוניינים לטפל בה בעזרת מטפלת פיליפינית, אך אביהם מתנגד בכל תוקף להכנסת מטפלת זרה אל ביתו. האם על הילדים להתחשב בצורכי אימם, או שמא ברצון אביהם?

בזמן האחרון פנה אלי יהודי יקר, ומספר על קושי שיש במשפחתו בעניין מצוות כיבוד הורים: יש לו כמה אחים ואחיות, ולהם אם זקנה שהחלה לסבול ממחלת “אלצהיימר” הגורמת לאיבוד הזיכרון וההתמצאות, וכן לחוסר שליטה עצמית, עד שלעיתים היא שוברת כלים בביתה ללא הבחנה וכדומה. בני המשפחה התגייסו לשכור עבורה מטפלת זרה – פיליפינית, שתהיה עמה במשך כל שעות היממה. אכן, לאחר שהמטפלת נשכרה, אביהם – שהוא אדם יקר ונבון, הביע התנגדות נחרצת להכנסת הפיליפינית לביתו מסיבות אישיות.

האב בעצמו אינו מסוגל לטפל לבדו באשתו, מחמת חולשה וזקנה, ודרישתו היא, שהילדים יעשו תורנות ביניהם בטיפול באמם. הילדים מצידם, למרות רצונם הטוב, אינם יכולים לעשות זאת, מאחר שמוטל עליהם עול של משפחה ופרנסה. כיצד ינהגו במקרה זה?

השאלה העומדת בפנינו היא – האם יש לעשות כרצון האב, כאשר הדבר כרוך בהתעלמות מצורכי האם?

תשובה: ראשית עלינו לברר, מה הוא היחס שצריכים הילדים לתת להוריהם על פי תורת ישראל, כאשר ההורים אינם בקו הבריאות הנפשית:

בשבת האחרונה קראנו בתורה את עשרת הדברות. הדיברה החמישית היא “כבד את אביך ואת אמך”. מצוה זו היא מהמצוות היקרות ביותר בתורה, עד שהתורה מוסיפה ומבארת מה הוא השכר המובטח למקיימה כראוי – “למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך”.

רבנו בחיי בפירושו לתורה (שמות כ, יב), מבאר בשם רבנו סעדיה גאון מגוע דוקא על מצוה זו הבטיח בורא העולם אריכות ימים – “מפני שלפעמים האבות הם למשא כבד על הבנים, והכבוד יכבד עליהם, לכן קבע עליהם שכר המצווה הזאת – למען יאריכון ימיך, כלומר עליך לכבדם ותחיה עימהם. ואם אולי תצטער על חייהם, דע שעל חייך אתה מצטער” (כלומר, שאריכות חיי האדם תלוי באריכות ימי הוריו). ומבואר, שההתאמצות בכיבוד ההורים היא שגורמת לשכר העצום של אריכות ימים בעולם הזה ובעולם הבא.

הרמב”ם מוסיף חידוש מעניין בדין כיבוד ההורים (הלכות ממרים פרק ו): “מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהוג עימהם כפי דעתם, עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר, יניחם וילך לו, ויצווה לאחרים להנהיגם כראוי להם”. ואנו למדים מדבריו, שכל אדם חייב להתאמץ בכל כוחו בכדי לכבד את הוריו, אבל אם הם איבדו את שיכלם לגמרי והטיפול בהם עלול לגרום להם צער, טוב יותר שהבן או הבת ישכרו בני אדם אחרים שיטפלו בהוריהם.

נשוב לנידון שאלתנו: נראה לי, שאף אם לילדים הייתה אפשרות לטפל באימם בעצמם, מכל מקום היה מוטל עליהם לשכור עבורה מטפלת זרה שתטפל בה, מאחר שבמצבה הרפואי היא זקוקה לטיפולים שונים שעלולים להרגיזה ולהכאיב לה, וכאשר היא מסרבת לקבל טיפול נחוץ, יצטרכו להשתמש בכוח פיזי כנגדה, ועל כן שייכים בזה דברי הרמב”ם הנ”ל, שכאשר ההורים נשתטו ביותר יש להניחם ולשכור אחרים שיטפלו בהם. וכל שכן במקרה שלפנינו, שאין באפשרות הילדים לטפל באימם בכל שעות היממה, שחייבים הם מצד מצוות כיבוד אם לשכור עבורה את המטפלת.

ואף שהאב מתנגד להכנסת המטפלת לביתו, נראה שאין להתחשב ברצונו, שהרי הבעל התחייב בעת הנישואין – בכתובה, לרפא את אשתו ולתת לה את כל הנחוץ כדי לשמור על חייה, כפי המקובל באותה מדינה. ומאחר ששכירת מטפלת זרה הוא מנהג נפוץ בחברתנו, ממילא סירובו נוגד את ההלכה, ועל כן מוטל על הילדים לשכור את המטפלת, אף נגד רצונו.

ומכל מקום עצה טובה היא, שיבקשו הילדים מרבו של האב, או מאדם אחר שהשפעתו על דעת האב רבה, שיסביר לו את חשיבות העניין, וינסו יחד למצוא פיתרון שישביע את רצון כל הצדדים, וכך לא תהיה לילדים סתירה בין כיבוד אביהם לכיבוד אימם.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.

ניתן לפנות במייל machonr@yadsarah.org.il ובטלפון 02-6444590, וכן בכתובת שדרות הרצל 124 ירושלים.