משפחה

האם ניתן לחדש טיפול בנוגדי-קרישה לאחר דימום תוך-מוחי עם מסתם מכאני? (Eur Heart J)

במאמר שפורסם בכתב העת European Heart Journal מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי חידוש טיפול נוגד-קרישה בתוך פחות משבועיים לאחר דימום תוך-מוחי בחולים עם מסתם לב מכאני, לווה בסיכון מוגבר לאירועי דמם. מהערכת המועד האופטימאלי, בו הסיכון הכי נמוך לאירוע תרומבואמבולי וסיבוכי דמם, עלה כי נקודת הזמן המוקדמת ביותר למתן טיפול נוגד-קרישה היא ביום השישי, וחידוש טיפול במועד זה שמור רק לחולים בסיכון גבוה לאירוע תרומבואמבולי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דימום תוך-מוחי הינו הסיבוך המפחיד ביותר של טיפול בנוגדי-קרישה פומיים בחולים תחת אנטגוניסטים לוויטמין K. חשש זה נכון בעיקר בחולים עם פרפור פרוזדורים או תרומבואמבוליזם ורידי, או באלו עם מסתם לב מכאני. למרות שלעיתים קרובות מדובר בסיבוך פטאלי, דימום תוך-מוחי על-רקע תרופות אלו ניתן לטיפול באמצעות PCC (Prothrombin Concentrate Complex). אעפ”י כן, החולים השורדים זאת מצויים בסיכון לסיבוכים תרומבואמבוליים ועולה שאלת חידוש טיפול נוגד-קרישה, בין אם בהפרין ולאחריו אנטגוניסט לוויטמין K, או באנטגוניסט לוויטמין K בלבד. לחילופין, ניתן לבחור בנוגדי-קרישה פומיים שאינם מבוססים על פעילות אנטגוניסטית לוויטמין K, מאחר ואלו מלווים בסיכון נמוך יותר לדימום תוך-מוחי, אך הדבר נכון רק לחולים עם פרפור פרוזדורים או תרומבואמבוליזם ורידי, ולא לאלו הנושאים מסתם לב מכאני.

החוקרים אספו נתונים אודות 2,504 חולים ממחקר רב-מרכזי ארצי (RETRACE, שנערך ב-22 מרכזים בגרמניה) ובסופו של דבר זיהו חולים עם מסתם מכאני (137 חולים) ואבחנה של דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול בנוגדי-קרישה.

התוצא העיקרי כלל סיבוכי דמם מג’וריים, שנבחנו במהלך האשפוז בהתאם לחשיפה לטיפול (חידוש טיפול נוגד-קרישה לעומת אי-חידוש הטיפול). תוצאים משניים כללו סיבוכים תרומבואמבוליים, תוצא משולב (סיבוכי דמם וסיבוכים תרומבואמבוליים), מועד חידוש טיפול נוגד-קרישה ותמותה.

החוקרים מדווחים כי 66 מבין 137 חולים (48%) חידשו את הטיפול נוגד הקרישה, צעד שלווה בסיכון מוגבר לאירועי דמם (26% מהחולים בהם חודש הטיפול לעומת 6% מאלו בהם לא חודש הטיפול, p<0.01) וזוהתה מגמת ירידה בסיבוכים התרומבואמבוליים (2% עם חידוש טיפול לעומת 10% ללא חידוש הטיפול, p=0.06).

תקנון לחציית מטופלים לקבוצה המקבילה העיד על סיכון גבוה יותר לסיבוכי דמם עם חידוש טיפול נוגד-קרישה (יחס סיכון של 10.31). מניתוח הנתונים לפי מועד חידוש הטיפול נוגד הקרישה עלה כי נזק משמעותי צפוי עד יום 13 לאחר אירוע הדימום התוך-מוחי (יחס סיכון של 7.06). הסיכון למשלב איזון שני הסיבוכים האפשריים, היה גבוה ביותר עם חידוש טיפול נוגד-קרישה עד היום השישי לאחר הדימום התוך-מוחי (יחס סיכון של 2.51).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם מסתם לב מכאני ודימום תוך-מוחי תחת נוגדי-קרישה, חידוש הטיפול בנוגדי-קרישה בתוך פחות משבועיים לווה בסיכון מוגבר לסיבוכי דמם. בחולים בסיכון גבוה לאירועים תרומבואמבוליים, נקודת הזמן המוקדמת ביותר בה ניתן לחדש את הטיפול הוא היום השישי לאחר הדימום התוך-מוחי.

Eur Heart J. 2018;39(19):1724-1725

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה