בחולי לופוס (SLE או Systemic Lupus Erythematosus) בהם הטיפול הוביל לפעילות מחלה נמוכה לאורך זמן ארוך, תועדו תוצאות ארוכות-טווח דומות לאלו שהשיגו הפוגה קלינית ממושכת, כך מדווחים חוקרים מקנדה במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis Care & Research.
החוקרים מאוניברסיטת טורונטו השלימו מחקר שכלל 267 חולים עם לפחות עשר שנות מעקב, ללא מרווח של מעל 18 חודשים בין ביקורים עוקבים. כל המשתתפים השיגו הפוגה מלאה או פעילות מחלה נמוכה בתוך חמש שנים מהגיוס למדגם, והחוקרים התירו טיפול בפרד ניזון או תרופות לדיכוי חיסוני.
מהנתונים עולה כי 10.1% מהחולים השיגו הפוגה קלינית ממושכת וב-18% נוספים תועדה פעילות מחלה נמוכה וממושכת. מרבית מאפייני הבסיס של חולים שהשיגו הפוגה מלאה היו דומים למאפייני חולים עם פעילות מחלה נמוכה. ההבדל היחידי היה במינון פרדניזון, שהיה גבוה יותר בחולים שהשיגו הפוגה (16.8 לעומת 10.7 מ”ג/יום) וכן שכיחות גבוהה יותר של טיפול אנטי-מלריה בחולים עם פעילות מחלה נמוכה (79.2% לעומת 59.3%).
מרווח הזמן עד להפוגה ומרווח הזמן עד לפעילות מחלה נמוכה עמדו שניהם על 1.2 שנים. בקרב חולים בהם תועד נזק, הנ”ל הופיע לרוב במהלך השנה הראשונה, כאשר המחלה עוד הייתה פעילה.
בקרב חולים שהשיגו הפוגה במחלה, הביטויים הקליניים בתחילת המחקר כללו מחלה של העור והריריות ב-70.4%, דלקת מפרקים ב-59.3%, ציטופניה ב-55.6%, נפריטיס ב-25.9% ומעורבות מערכת עצבים מרכזית ב-25.9%.
בחולים עם פעילות מחלה נמוכה, הביטויים כללו מחלת עור וריריות ב-81.3%, ציטופניה ב-66.7%, דלקת מפרקים ב-60.4%, סרוזיטיס ב-29.2%, נפריטיס ב-22.9% ומחלה של מערכת העצבים המרכזית ב-8.3%.
לאחר עשר שנות מעקב, מדד SLEDAI (SLE Disease Activity Index) עמד על 1.2 בקבוצת ההפוגה המלאה ועל 1.6 בקבוצת פעילות מחלה נוכה, אך המדד הממוצע עמד על 3.7 בחולים שלא השיגו אף אחד מהיעדים. ממצאים סרולוגיים, כולל שיעור החולים עם רמות נמוכות של C3/C4 ונוגדנים כנגד Double-Stranded DNA, היו גם כן דומים.
סיבוכי מחלה, דוגמת אירועים טרשתיים, נמק אוסקולארי ומחלת כליות מתקדמת היו דומים בין שתי הקבוצות. התלקחות המחלה תועדה ב-25.9% מהחולים בהפוגה וב-31.2% מאלו עם פעילות מחלה נמוכה, בעוד ששיעור ההתלקחויות עמד על 0.038 מקרים לשנת-אדם ועל 0.065 מקרים לשנת-אדם, בהתאמה. שיעורי התמותה לאחר עשר שנים עמדו על 11.1% החולים בהפוגה ועל 10.4% באלו עם פעילות מחלה נמוכה (כל ההבדלים הללו לא היו מובהקים סטטיסטית).
החוקרים מציינים כי הייתה חפיפה רבה בין החולים בקבוצת הפוגה ואלו בקבוצת פעילות מחלה נמוכה, שכן אלו שסווגו עם פעילות מחלה נמוכה היו בהפוגה מלאה במהלך 76% מתקופת המעקב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי פעילות מחלה נמוכה עשויה להיות יעד סביר בטיפול בחולים אלו.
Arthritis Care Res 2018
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!