הסיכון המוגבר לתמוה לאחר שבר עצם בגיל מבוגר נותר לאורך שנים רבות ואינו מוגבל רק לשברי ירך, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
מטרת המחקר הייתה לקבוע אילו שברים מלווים בסיכון מוגבר לתמותה ומהו פרק הזמן לאחר שבר בו החולים מצויים בסיכון מוגבר לתמותה. לצורך כך, הם התבססו על מאגר ארצי שכלל את כל החולים בדנמרק בגילאי 50 שנים ומעלה, לאחר שבר שברירי (Fragility Fracture) בשנת 2001 והיו במעקב למשך עד עשר שנים להערכת הסיכון לתמותה.
מדגם המחקר כלל 21,123 נשים בגיל ממוצע של 72 שנים ו-9,481 גברים בגיל ממוצע של 67 שנים, עם היארעות שבר שברירי בשנת 2001, עם 10,668 ו-4,745 מקרי תמותה, בהתאמה, במהלך המעקב.
החוקרים זיהו תמוה מוגברת לאחר כל השברים בחלק הפרוקסימאלי או בחלק התחתון של הרגל. מרבית מקרי התמותה אירעו במהלך השנה הראשונה לאחר-שבר ולאחר מכן חלה ירידה הדרגתית בסיכון העודף לתמותה. שברי ירך לוו בעליה הגדולה ביותר בסיכון לתמותה (33% ו-20% לאחר שנה אחת מהשבר בגברים ובנשים, בהתאמה). היקף העליה בתמותה לאחר שנה אחת עמד על 20-25% לאחר שבר עצם פמור או אגן, 10% לאחר שבר חוליות, 5-10% לאחר שבר עצם הכתף, צלע או עצם בריח ו-3% לאחר שבר ברגל התחתונה.
החוקרים מדווחים כי זוהתה עליה קטנה יותר, אך עדיין מובהקת סטטיסטית, בתמותה עד עשר שנים לאחר שבר ירך ועד חמש שנים לאחר שבר עצם פמור, או שברים אחרים בחלק הפרוקסימאלי או בחלק התחתון של הרגל.
ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות התרומה של מגוון שברים שבריריים לעליה ארוכת הטווח בתמותה.
J Clin Endocrinol Metab 2018
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!