משפחה

טיפול ב-Rivaroxaban עשוי להפחית את הסיכון לאירועים מוחיים לאחר אירוע מוחי על-רקע תסחיף ממקור לא-ידוע עם הגדלת פרוזדור שמאל (מתוך כנס ה-WCS)

ממחקר NAVIGATE ESUS עולה כי בקרב חולים עם אירוע מוחי משנית לתסחיף ממקור לא-ידוע, בהם זוהתה הגדלה של הפרוזדור השמאלי, שיעור האירועים המוחיים החוזרים היה נמוך יותר באלו שטופלו ב-Rivaroxaban (קסרלטו), בהשוואה למטופלים באספירין.

מחקר NAVIGATE ESUS הופסק מוקדם כאשר מצאו כי שיעור האירועים המוחיים האיסכמיים היה זהה בחולים שטופלו ב- Rivaroxaban או באספירין (4.7% בשנה), אך שיעור אירועי דמם מג’ורי היה גבוה יותר בקרב מטופלים ב- Rivaroxaban (1.8% לעומת 0.7% בשנה; יחס סיכון של 2.7, P<0.001).

כעת ביקשו החוקרים להעריך את ההשפעות של Rivaroxaban במינון 15 מ”ג ביום, לעומת אספירין במינון 100 מ”ג ביום, על שיעור אירועים מוחיים איסכמיים חוזרים בתת-קבוצה של חולים עם אירוע מוחי איסכמי על-רקע תסחיף ממקור לא-ידוע, עם גורמי סיכון לפרפור פרוזדורים או הגדלת פרוזדור שמאלי.

החוקרים התמקדו ב-4,022 משתתפים עם אירוע מוחי איסכמי על-רקע תסחיף ממקור לא-ידוע ונתונים זמינים אודות קוטר הפרוזדור השמאלי. הם קבעו את תדירות פעימות פרוזדוריות מוקדמות ואת מדד HAVOC, המבוסס על גיל (75 שנים ומעלה) ונוכחות השמנה, אי-ספיקת לב, יתר לחץ דם, מחלת עורקים כלילית, מחלת עורקים היקפית ומחלת מסתם. המדדים נעים בין 0 (הכי טוב) ל-14 (הכי גרוע). מדובר במדד קליני המנבא פרפור פרוזדורים באוכלוסיית חולים עם אירוע מוחי ממקור לא ידוע.

החוקרים התמקדו בשתי תת-קבוצות שהוגדרו מראש: חולים עם הגדלה בינונית-עד-חמורה של הפרוזדור השמאלי (קוטר פרוזדור שמאלי מעל 4.6 ס”מ) וחולים עם תדירות פעימות פרוזדוריות מוקדמות של מעל 720 ביממה.

בתת-ניתוח זה, גיל המשתתפים הממוצע עמד על 67 שנים, 62% היו גברים. במרבית המשתתפים (77%) תועדה היסטוריה של יתר לחץ דם; חציון מדד CHADSVASC עמד על 4 נקודות. מדד HAVOC הממוצע של החולים עמד על 2.4, ב-90% תועד מדד של עד 4 נקודות, כך שהיו בקטגוריית סיכון נמוך מאוד.

בחולים עם שלישונים שונים של HAVOC, לא תועדו הבדלים בסיכון להישנות אירוע מוחי עם טיפול ב-Rivaroxaban או אספירין.

חציון תדירות פעימות פרוזדוריות מוקדמות עמד על 48 פעימות ביממה, שהוא יחסית נמוך. בקרב 302 המשתתפים (13.3%) עם למעלה מ-720 פעימות פרוזדוריות מוקדמות ביממה, לא תועד הבדל בסיכון לאירוע מוחי בחולים שטופלו ב-Rivaroxaban או אספירין.

עם זאת, ב-361 החולים (9.0%) עם הגדלה מתונה-עד-חמורה של הפרוזדור השמאלי, תועדה ירידה משמעותית בהישנות אירוע מוחי בקרב אלו שטופלו ב-Rivaroxaban (1.7% בשנה) לעומת אספירין (6.5% בשנה, יחס סיכון של 0.26, P=0.02).

החוקרים מדווחים כי רק 6.4% מהחולים אובחנו קלינית עם פרפור פרוזדורים. סביר להניח כי מדובר בתת-הערכה של שיעור אירועי פרפור פרוזדורים, מאחר והחולים לא השלימו ניטור לבבי רציף וממושך. שיעור אירועי דמם מג’ורי היה דומה בכלל המדגם.

החוקרים סבורים כי ממצאי המחקר תומכים בתיאוריית מיופתיה של פרוזדור הלב, המציעה כי חלק מהאירועים המוחיים על-רקע תסחיף ממקור לא-ידוע עשויים לנבוע מתסחיף מפרוזדור שמאלי מוגדל או שאינו מתפקד היטב, בהעדר פרפור פרוזדורים.

מתוך כנס ה-World Stroke Congress

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה