תזונה

האם ירידה במשקל עשויה להביא לשיפור במבנה חדר שמאל של הלב בחולים עם השמנת יתר קיצונית? (מתוך American Journal of Cardiology)

מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של ירחון American Journal of Cardiology עולה כי ירידה במשקל בקרב חולים עם השמנת יתר חולנית עשויה להביא לשיפור במבנה החדר השמאלי של הלב, וזאת ללא תלות ביתרונותיה האחרים של הירידה במשקל.

החוקרים מצאו כי חולים עם השמנת יתר אשר איבדו ממשקלם לאחר ניתוח בריאטרי הראו מדדים טובים יותר של מבנה החדר השמאלי, ללא תלות בשינויים בלחץ הדם ובתחלואה נלווית אחרת הקשורה בהשמנת יתר, דוגמת דום נשימה חסימתי בשינה. לדבריהם, הן החולים שעברו ניתוח בריאטרי והן נבדקים מקבוצת הביקורת- אשר ירדו במשקל ללא ניתוח- הראו שיפור במדדים של השטח הסוף-דיאסטולי בחדר ימין והלחץ הסיסטולי בחדר ימין.

לטענת החוקרים, מחקרם זה הינו המחקר המבוקר הראשון הכולל מעקב ארוך טווח ואשר נועד להעריך את הקשר בין ירידה במשקל ובין תפקוד חדר שמאל של הלב בחולים עם השמנת יתר חולנית, ללא תלות בשיפורים בלחץ הדם, בדום נשימה חסימתי בשינה ובתחלואות נוספות הקשורות בהשמנת יתר. נציין כי אותה קבוצת חוקרים פרסמה עבודה דומה בשנת 2008, אשר בה הראו כי שינויים במשקל הגוף קשורים בשינוי בגודל העלייה השמאלית, וזאת באופן שאינו תלוי בתחלואה נלווית, וכי ירידה במשקל הנובעת כתוצאה מניתוח בריאטרי מונעת את העלייה הפרוגרסיבית בנפח עלייה שמאל.

במחקר נכללו 57 חולים עם השמנת יתר חולנית, משמע מדד מסת גוף (BMI) גבוה מ-40 kg/m2 או גבוה מ-35 kg/m2 ותחלואה נלווית, אשר ירדו במשקל לאחר ניתוח בריאטרי ועברו בדיקות אקוקרדיוגרם לפני הניתוח לאחריו. החוקרים השוו את תוצאות בדיקות האקו עם אלו של 57 נבדקים בקבוצת הביקורת, אשר לא עברו את הניתוח. שתי הקבוצות הותאמו זו לזו מבחינת שכיחויות ביחס ל-BMI, מין, גיל ומשך המעקב. החוקרים מציינים כי החולים בקבוצת הניתוח הבריאטרי הראו בתחילת המחקר BMI ממוצע של 49 וסיימו אותו עם BMI ממוצע של 35 (p < 0.0001), בעוד שהנבדקים בקבוצת הביקורת הראו ירידה ב-BMI מ-48.3 בתחילת המחקר ל-47.1 בסופו (p < 0.0001 להבדל בירידה ב-BMI בין שתי הקבוצות).

לאחר תקופת מעקב ממוצעת של 3.6 שנים, החוקרים מצאו כי הן המסה האבסולוטית של חדר שמאל והן המסה של חדר שמאל כפי שמשוערת על פי הגובה ירדו בחולים בקבוצת הניתוח אשר ירדו במשקל לאחריו, בעוד שבקבוצת הביקורת שני מדדים אלו עלו. הם מוסיפים כי ההבדלים הללו בין הקבוצות נותרו מובהקים גם לאחר תקנון לערפלנים אפשריים. עם זאת, אף אחת מן הקבוצות לא הראתה שינוי משמעותי במקטע הפליטה, ב-Left Ventricular Myocardial Performance Index או ב-Right Ventricular Myocardial Performance Index.

באוכלוסיית המחקר כולה, ניתוח רב-משתני הראה קורלציה חיובית בין שינוי במשקל הגוף, בין אם זה נגרם כתוצאה מניתוח בריאטרי בין אם לאו, ובין עובי המחיצה הבין-חדרית, עובי הקיר האחורי, מסת חדר שמאל, השטח הסוף-דיאסטולי של חדר ימין או הלחץ הסיסטולי המשוער בחדר ימין (עבור כל אלה p < 0.05).

החוקרים מציינים כי ישנה חשיבות מיוחדת לתקנון לערפלן כמו דום נשימה חסימתי בשינה, וזאת לאור הראיות הרסצנטיות לפיהן מחלה זו קשורה בפגיעה תפקודית של חדר שמאל וכן של חדר ימין של הלב.

בנוסף, מזכירים החוקרים כי תוצאותיהן אלו מגיעות על רקע פרסום מאמר אחר באותו הירחון בשנה שעברה, ולפיו ירידה משמעותית במשקל עשויה לשפר את ההיפרטרופיה של הלב ואת התפקוד הדיאסטולי וכן להוריד את נוקשות האאורטה בחולים עם השמנת יתר קיצונית, בין אם נגרמת בעקבות שינויים תזונתיים בלבד או בעקבות ניתוח בריאטרי.

החוקרים מוסיפים כי תוצאות מחקרם הנוכחי בפני עצמן לא תבאנה ככל הנראה להרחבת ההתוויות לביצוע ניתוחים בריאטריים, אולם כן עשויות לשנות את התפישה של התועלת שבביצועו ושל זו הקשורה בירידה במשקל. לדבריהם, עבור חולים עם מדד מסת גוף (BMI) גבוה ותחלואה נלווית דוגמת לחץ דם גבוה, זוהי סיבה נוספת לשקול (ניתוח בריאטרי) בכובד ראש. היתרונות אינם מוגבלים לירידה במשקל ולשליטה טובה יותר בסוכרת בלבד, הם מסבירים, כי אם ככל הנראה כוללים גם שיפור בגודל הלב ובתפקודו.

החוקרים טוענים כי יש צורך במחקרים גדולים יותר על מנת לאשר את היתרונות של ירידה במשקל בהקשר של התוצאות הקליניות הלבביות. מחקרים אלו יצטרכו ככל הנראה לכלול כמה מאות חולים, מאחר ולעיתים קרובות קשה להשיג תמונות של אקו-לב באיכות גבוהה בחולים עם משקל רב, כך שניתן יהיה לעשות שימוש בסופו של דבר רק בחלק קטן מהתמונות שתתקבלנה כתוצאה מבדיקת דימות זו. ראוי להזכיר כי מחקר פרוספקטיבי ארוך-טווח אשר נערך בשבדיה ופורסם בשנת 2007 ב-New England Journal of Medicine (NEJM) הראה כי לניתוח בריאטרי אין השפעה על שיעור האוטמים הלבביים בהשוואה לטיפול המקובל, אולם ניתוח מאוחר יותר של הנתונים העלה את האפשרות שניתוח זה עשוי להוריד את שיעור זה בקרב חולים עם רמות גלוקוז בסיסיות גבוהות.

באשר למגבלותיו של המחקר הנוכחי, מזכירים החוקרים את מבנהו הרטרוספקטיבי, את המדגם הקטן באופן יחסי ואת העובדה שנכללו בו רק חולים אשר עברו לכל הפחות שתי בדיקות אקוקרדיוגרם, דבר אשר עלול היה לגרום להטיית בחירה (selection bias). בנוסף, חולים אשר איבדו משקל בעקבות הניתוח עשויים לדבריהם להיות שונים מאלו המאבדים משקל שלא בעקבות ניתוח בצורה כלשהי שלא זכתה להתייחסות בניתוח הנתונים.

Am J Cardiol 2010; 105:550-556


לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה