עיניים

השוואת הפרעות חדשות לראייה לאחר אירידקטומיה היקפית עליונה לעומת נזלית או טמפורלית/ פרופ’ מרדכי רוזנר

גלאוקומה עם זווית סגורה ראשונית, למרות היותה פחות שכיחה מגלאוקומה עם זווית פתוחה, הינה אחראית  לרוב מקרי העיוורון מגלאוקומה בהודו ובכל העולם. אירידקטומיה היקפית באמצעות לייזר הינה הטיפול הראשוני לזווית סגורה היות והוא מסוגל למנוע בלוק פופילרי. בהערכה גסה מבוצעים 80000 אירידקטומיות באמצעות לייזר מידי שנה בארצות הברית דרך המדיקייר, ורבים אחרים מבוצעים כנראה באוכלוסייה שלא מבוטחת במדיקייר. המספר הרב של האירידקטומיות שמבצעים, נובע גם מהעובדה ששיעור הסיבוכים של פרוצדורה זו הינו מועט ביותר. אולם, כיון שמבצעים הרבה אירידקטומיות ורבות מהן מבוצעות בעיניים ללא פגיעה בשדות הראייה, חשוב לדעת בביטחון שהפרוצדורה הינה בטוחה וחסרת סיבוכים ככל האפשר. סיבוך אחד שתואר בעבר כקשור לאירידקטומיה היקפית, הינו דיספוטופסיה ראייתית סובייקטיבית, שתוארה כטשטוש, קוים, הבהקים, הלו, נקודות וצללים, ואשר הופיעה בשני אחוזים עד 16 אחוזים מהחולים שעברו  אירידקטומיה היקפית באמצעות לייזר. העלו אפשרות שלמיקום של האירידקטומיה יש משמעות כגורם לתופעות ראייתיות אלה. חוקרים שונים שיערו שמידת הכיסוי של האירידקטומיה על ידי העפעף העליון, וההשפעה הפריזמתית של מניסקוס הדמעות בגבול האישון  יכולים להוות גורמים משפיעים. אולם, בדיקה פורמלית של השערות אלה העלתה תוצאות שונות, כאשר מחקרים מסוימים הראו שמיקום האירידקטומיה קרוב לשפת העפעף הינו גורם לדיספוטופסיות הללו, בעוד שמחקרים אחרים לא מצאו שקיים קשר כזה. רק מחקר אחד בעבר, בחן באופן פורמלי את חשיבות המיקום של האירידקטומיה ההיקפית שבוצעה עם לייזר בניסוי רנדומלי ומבוקר, אולם גם במחקר זה הרנדומיזציה הייתה לאירידקטומיה עליונה בעין אחר וטמפורלית בעין שנייה, עם הערכה של הסימפטומים שלאחר הפרוצדורה עבור כל עין, ולא בתנאים בינוקולריים נורמליים. המטרה של המחקר הנוכחי הייתה לקבוע, במחקר רנדומלי מבוקר, אם המיקום של האירידקטומיה (עליון כנגד נזלי או טמפורלי) משפיע על התפתחות דיספוטופסיות, בתנאים בינוקולריים פיזיולוגיים. זהו המחקר הגדול ביותר מסוגו עד עתה.
החוקרים היו מהודו ומארצות הברית, ממחלקות הגלאוקומה של Aravind Eye Hospital בערים Pondicherry, Tirunelveli, Coimbatore ו- Madurai שבדרום הודו, ושל מכון העיניים וילמר של אוניברסיטת ג’ונס הופקינס בבלטימור, מרילנד. המחקר היה רב מרכזים, פרוספקטיבי, עם רנדומיזציה  ו- single-masked. השתתפו בו 569 חולים מדרום הודו שגילם היה 30 שנה או יותר, שאובחנו כחשודים לזווית צרה, או עם זווית סגורה ראשונית, או עם גלאוקומה של זווית צרה בשתי העיניים. החולים עברו רנדומיזציה לטיפול באירידקטומיה באמצעות לייזר בחלק העליון של הקשתית או בצד (טמפורלי/נזלי) של הקשתית בשתי העיניים. בוצעה הערכה להופעת הפרעות ראייתיות לפני ביצוע האירידקטומיות וכן שבועיים לאחר מכן באמצעות שאלון המבוסס על שבעת  הנושאים של דיספוטופסיה שתוארו על ידי Spaeth וחבריו. התוצאים העיקריים היו הופעה חדשה של סימפטומים של דיספוטופסיה.
אירידקטומיות עליונות בוצעו ב- 285 חולים ואירידקטומיות צדדיות בוצעו ב- 274 חולים שהיו תואמים מבחינת הגיל והמגדר, וכן מבחינת היחס בין האבחנות של חשד לזווית סגורה, זווית סגורה ראשונית וגלאוקומה של זווית סגורה. האנרגיה ההתחלתית של הלייזר הייתה זהה בשתי הקבוצות, אם כי עבור האירידקטומיות העליונות נדרשו יריות רבות יותר וכן באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית יותר אנרגיה מאשר עבור יצירת האירידקטומיות הצדדיות. לא נמצאו הבדלים משמעותיים מבחינה סטטיסטית מבחינת התגובה בלשכה הקדמית או בשטח האירידקטומיות בין שתי הקבוצות. לא נמצאו הבדלים באוכלוסיות החולים עם סימפטומים של דיספוטופסיה אחת או יותר לפני האירידקטומיות (15.8 אחוזים מאלה שטופלו לאחר מכן באירידקטומיה עליונה לעומת 13.9 אחוזים בקרב החולים שטופלו לאחר מכן באירידקטומיה בצד) או לגבי סימפטום של דיספוטופסיה מסוימת. לאחר ביצוע האירידקטומיה, 8.9 אחוזים מכל החולים דיווחו על סימפטום חדש אחד או יותר של דיספוטופסיה. השכיח ביותר היה של דיספוטופסיות לינאריות (2.7 אחוזים), סנוור (4.3 אחוזים), וטשטוש (4.3 אחוזים). החולים עם אירידקטומיות עליונות דיווחו במידה דומה לחולים עם אירידקטומיות צדדיות על סימפטומים אלה (8.4 אחוזים לעומת 9.5 אחוזים בהתאמה). גם לא היה הבדל בין הקבוצות בנוגע לכל סימפטום מסוים.  בבדיקות של multivariate logistic regression analysis נמצא שלא מיקום האירידקטומיה כמו גם שטחה וסך האנרגיה שנצרכה ליצירתה יכלו לנבא את הסיכוי לדיספוטופסיות חדשות לאחר האירידקטומיה.
מסקנת החוקרים היא שאירידקטומיות היקפיות הינן בטוחות מבחינת הסיכון של הופעת דיספוטופסיות ראייתיות, ללא קשר למיקומן, גודלן, ומידת האנרגיה שנדרשה ליצירתן.

Srinivasan K, Zebardast N, Krishnamurthy P, Kader MA, Raman GV, Rajendrababu S, Venkatesh R, Ramulu PY
Comparison of New Visual Disturbances after Superior versus Nasal/Temporal Laser
Peripheral Iridotomy. A Prospective Randomized Trial
Ophthalmology 2018;125:345-351

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה