*הודעת אונ’ אריאל

עבור הומלסים מזריקי סמים,  הסמים מהווים צורך בסיסי,  תרופה  חיונית לשיכוך  כאבים נפשיים ופיזיים.  הצורך בסמים  נחווה כדחוף וקיומי יותר מאשר צרכי ההישרדות בסיסיים אחרים, כמו הצורך בשינה או מזון. בשל היותם חסרי כל יש להם קושי רב להשיג את הסמים בכמות ובאיכות ראויה. “חוסר ביטחון תרופתי” הינו מושג חדש שנטבע על ידי הקרימינולוגים הד”ר חגית בוני-נח ופרופ’ נתי רונאל. במחקר פורץ דרך הם מראים  כי רק כאשר נספק את ה”ביטחון התרופתי” למכורים-מזריקים ונמנע מהם את הכאב הנפשי והפיזי, הסמים יפסיקו לשמש גורם המניע אותם, ורק אז כשהם לא חשים כאב , רגועים ופנויים יהיה אפשרי לנסות להתחיל טיפול ושינוי באורח חייהם באופן מיטבי

אנשים המזריקים סמים מצויים לרוב בתחתית ההירארכיה של המכורים לסמים ומוגדרים כאוכלוסייה שאינה נגישה בדרך כלל לטיפול. רבים מהמכורים-מזריקים פוקדים את ‘סצנת הסמים הפתוחה’ הגדולה ביותר בישראל הנמצאת ברחובות הסובבים את מתחם תחנת האוטובוסים  המרכזית הישנה  של תל אביב.

מחקר חדש שנערך על ידי ד”ר חגית בוני-נח, מהחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ופרופ’ נתי רונאל מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, בחן כיצד מכורים-מזריקים  שהינם גם הומלסים, חווים, תופסים ושורדים את הצורך היומיומי בסמים לא חוקיים ברחובות.  המחקר הנוכחי, כלל ראיונות עומק איכותניים עם 11 הומלסים מכורים- מזריקים פעילים באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב ועם ארבעה אנשי מקצוע המסייעים לאוכלוסייה זו. הראיונות ובנוסף גם תצפיות נערכו ב’צעד ראשון’ מרכז ייחודי אליו מגיעים מכורים-מזריקים מהאזור גם לקבל מזרקים וציוד סטרילי להזרקה.

ממצאי המחקר חשפו את החוויות והתחושות של הומלסים מכורים-מזריקים סביב נושא הצורך היומיומי בסמים ברחובות:

המכורים-מזריקים מגדירים את עצמם כחולים הזקוקים לסמים שהם התרופה שלהם- המשככת את הכאבים העוצמתיים אותם הם חווים- כאבים נפשיים וכאבים פיזיים.  הם חווים פחד וחרדה יומיומיים הנגרמים מחוסר הוודאות שמא לא ישיגו את הסמים/התרופה או כסף לקניית הסמים. בגלל התמכרותם וחייהם ברחובות הם עובדים בעבודות מזדמנות וחלקם גם בעבודות לא חוקיות ועושים כמעט הכל בכדי להשיג את הכסף לקניית סמים, כמו: איסוף ברזל ואלומיניום, סחר בחומרים ובחפצים גנובים, נבירה בפחי אשפה, קיום יחסי מין ועוד. חלק מהתנהגויות אלו מסכנות אותם מבחינה בריאותית, וגם מבחינה פלילית; סכנה בריאותית נוספת היא האיכות הגרועה של הסמים אותם הם קונים ברחובות, חלקם הגדירו חומרים אלו כ”רעל”- אבל בגלל שאין ברירה אחרת והם זקוקים לתרופה הם משתמשים בהם. הם גם ציינו את הצורך בציוד הזרקה סטרילי שלא תמיד זמין ברחובות, סיפרו על מכורים שמסייעים אחד לשני להזריק ותיארו מקרים של שיתוף הדדי במזרקים- דבר שעלול לגרום להתפשטות של מחלות זיהומיות כמו איידס וצהבת.

בנוסף לכך מצאו החוקרים כי הצורך להימנע מהכאב הנפשי והפיזי- הצורך בסמים/בתרופה נחווה מבחינתם כצורך בסיסי הישרדותי קיומי. צורך זה נחווה כדחוף וקיומי יותר מאשר צרכי ההישרדות בסיסיים אחרים, כמו הצורך בשינה או מזון- לדבריהם הם יכולים לא לאכול במשך ימים או לא לישון במשך כמה ימים, אבל לא יכולים לשרוד בלי התרופה/הסם אפילו יום אחד.

מכורים- מזריקים טוענים כי גורמי הממסד וקובעי המדיניות מתעלמים מהצורך הבסיסי שלהם לשכך את הכאב הנפשי והפיזי שלהם- ומהצורך שלהם בתרופה/בסם, מכחישים את הנושא, לא מבינים אותם ובכך גם מקשים ומסכנים את חייהם.

לאור ממצאים אלו, טבעו החוקרים את המושג החדשני “חוסר ביטחון תרופתי ” (substance insecurity) יומיומי, שממנו סובלים המכורים-מזריקים. “חוסר ביטחון תרופתי” הוגדר על ידי החוקרים כ”מצב שבו לאדם אין יכולת לספק לעצמו תרופה/סם או תחליפי סם בכמות ובאיכות מתאימים ומספקים, כולל ציוד נלווה להזרקה בטיחותי ואיכותי, באופן יומיומי ובדרכים מקובלות חברתית (וגם כאלה שלא)”.

מתוך כך החוקרים הגיעו למסקנה כי היות ואצל מכורים-מזריקים הצורך הבסיסי האקוטי היומיומי המניע אותם הוא הצורך התרופתי בסמים, עד כדי כך שזה מאפיל על הצורך בשינה, במזון ובצרכים בסיסיים נוספים. רק כאשר הצורך ב”ביטחון תרופתי” יבוא לידי מימוש בקרב מכורים-מזריקים, שפירושו קבלת סמים/תחליפי סם באופן מסודר ושגרתי, רק אז הוא לא ישמש כגורם המניע אותם, והם יהיו רגועים מבחינה פיזית ונפשית לנסות להתחיל טיפול ושינוי באורח חייהם.

ולכן לטענת החוקרים על גורמי הממסד וקובעי המדיניות לשנות את מודל הטיפול באוכלוסייה קשת יישוג זו, כאשר קודם כל יש לספק להם את הביטחון התרופתי על ידי מתן סמים או תחליפים למיניהם ורק אחר כך יתאפשר לנסות להנגיש אותם לטיפול ולאורח חיים אחר. לאור זאת, מציעים החוקרים לאמץ מדיניות הכוללת מודל משולב של מזעור נזקים רדיקאלי כפי שנעשה בהצלחה בערים נוספות בעולם, אחת הדוגמאות המוצלחות היא פורטוגל למשל- שם מחלקים ללא תנאים ובנגישות רבה תחליפי סם לכל המכורים-המזריקים. במדינות אחרות, כמו גרמניה ושוויץ, נותנים למכורים בקצה הרצף את ההרואין הסינטטי. 

*המחקר נערך במסגרת פוסט-דוקטורט במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן.