מערכת לולאה סגורה של אינסולין-גלוקגון מפחיתה היפוגליקמיה על-רקע פעילות גופנית (Diabetes Care)

במבוגרים עם סוכרת מסוג 1, מערכת לולאה-סגורה עם אינסולין וגלוקגון, המתאימה את הפרשת ההורמונים בזמן פעילות גופנית על-פי חיישנים נישאים, הפחיתה משמעותית את משך הזמן שבילו המטופלים בערכי סוכר בטווח היפוגליקמיה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.

החוקרים בחנו במסגרת המחקר התאמה אוטומטית של מינון הטיפול ופעילות גופנית וערכו השוואה בין מערכת הכוללת את שני ההורמונים ומערכת הכוללת הורמון יחיד, כאשר בשתי המערכות מבוצעת התאמה אוטומטית לפעילות גופנית על-בסיס אלגוריתם שנועד למנוע היפוגליקמיה.

מדגם המחקר כלל 20 מבוגרים עם סוכרת מסוג 1, שלקחו חלק בארבע זרועות המחקר, כל אחת ארכה 4 ימים, בסדר אקראי: מערכת לולאה-סגורה עם שני הורמונים; מערכת לולאה-סגורה עם הורמון יחיד; מערכת השהיית פעילות בנוכחות צפי לרמות סוכר נמוכות (השהיית אינסולין בציפייה לפעילות גופנית); והמשך טיפול נוכחי. שתי מערכות לולאה-סגורה התבססו על אלגוריתם זיהוי פעילות גופנית המבוסס על קלט ממערכת ניטור קצב לב ומד האצה. המשתתפים יכלו לערוך התאמות מינוני אינסולין בזאלי ולפני ארוחות.

האלגוריתם זיהה נכונה 119 מבין 125 אירועי פעילות גופנית במהלך תקופת המחקר.

אחוז הזמן בו נמדדו ערכי סוכר בטווח היפוגליקמיה במהלך פעילות גופנית היה הנמוך יותר בעת השימוש במערכת עם שני ההורמונים (3.4%), והיה גבוה יותר באופן לא-מובהק במהלך המשך טיפול קיים (4.3%). עם זאת, משך הזמן בו ערכי הסוכר היו בטווח היפוגליקמיה היה גבוה יותר משמעותית במהלך השימוש בלולאה סגורה עם הורמון יחיד (8.3%) או עם מערכת השהיית אינסולין בציפייה לירידה ברמות סוכר (7.6%).

אחוז הזמן הממוצע בטווח היפוגליקמיה במהלך כל המחקר היה נמוך יותר משמעותית עם לולאה-סגורה עם שני ההורמונים (1.3%), בהשוואה ללולאה סגורה עם הורמון יחיד (2.8%), השהיית אינסולין בציפייה לירידה ברמות סוכר בדם (2%) והמשך טיפול קיים (3.1%).

משך הזמן בו ערכי הסוכר היו בטווח היעד (70-180 מ”ג/ד”ל) היה הגבוה ביותר עם מערכת לולאה סגורה עם הורמון יחיד (74.3%), כאשר ההבדל לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית ממערכת לולאה סגורה עם שני ההורמונים (72%), אך גבוה יותר משמעותית בהשוואה להשהיית אינסולין בציפייה לירידה ברמות סוכר(65.2%) או המשך טיפול קיים (63.1%).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מערכת לולאה סגורה עם שני ההורמונים הפחיתה משמעותית את אירועי היפוגליקמיה, אך לא הביאה למניעה מוחלטת של סיבוך זה. מדובר בשיקול חשוב לאור העלות הנוספת והמורכבות הכרוכה בהכללת גלוקגון במערכות אלו, וכן הסיכון לאירועים חריגים, כולל בחילות.

Diabetes Care 2018

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה