במאמר שפורסם בכתב העת Neurourology & Urodynamics מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תוספת Fesoterodine (טוביאז) לטיפול ב-Silodosin (אורורק) נמצאה יעילה יותר מתוספת Mirabegron (בטמיגה) ל-Silodosin להקלה על תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן (“שלפוחית רגיזה”) ויכולת אגירת שתן, ללא החמרת יכולת או תסמיני התרוקנות.
מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות של Fesoterodine או Mirabegron בחולים עם המשך תסמיני פעילות-יתר של שלפוחית השתן למרות טיפול ב-Silodosin בגברים עם הגדלה שפירה של הערמונית.
מדגם המחקר כלל 120 חולים עם תסמינים עיקשים של פעילות יתר של שלפוחית השתן למרות טיפול מונותרפי ב-Silodosin, אשר חולקו באקראי לתוספת Fesoterodine (4 מ”ג/יום) או Mirabegron (50 מ”ג/יום) למשך 12 שבועות. לאחר 12 שבועות, החוקרים בחנו את השינויים בתסמינים הסובייקטיביים ויכולת התרוקנות/אגירה, כפי שנקבע לפי מדד IPSS (International Prostate Symptom Score), מדד תסמיני פעילות יתר של שלפוחית השתן (OABSS) ומבחנים אורו-דינאמיים.
המדגם הסופי כלל 50 חולים תחת טיפול ב- Fesoterodine ו-52 חולים שטופלו ב-Mirabegron. למרות שמדדי IPSS ו-OABSS השתפרו משמעותית בשתי הקבוצות, היקף השיפור היה גדול יותר משמעותית בקבוצת הטיפול ב- Fesoterodine, בהשוואה ל-Mirabegron (מדד OABSS כולל של 2.8- לעומת 1.5-, p=0.004), מדד איכות החיים לפי IPSS (1.5- לעומת 1.1-, p=0.04) ומדד דחיפות לפי OABSS (1.5- לעומת 0.9-, p=0.008) לאחר 12 שבועות.
באשר לתפקוד אגירת שתן, למרות שבשתי הקבוצות תועד שיפור משמעותי, בקבוצת הטיפול ב- Fesoterodine תועד שיפור גדול יותר בשיעורי הפחתת פעילות-יתר של שריר הדטרוזר (52.6% לעומת 28.9%, p=0.03). יכולת ההתרוקנות לא נפגעה בשתי הקבוצות לאחר 12 שבועות ושארית שתן לאחר-התרוקנות עלתה ב-16 מ”ל בלבד בקבוצת הטיפול ב- Fesoterodine.
החוקרים מסכמים וכותבים כי כתוספת ל-Silodosin בגברים עם תסמינים עיקשים של פעילות-יתר של שלפוחית השתן, מתן Fesoterodine נמצא יעיל יותר מ-Mirabegron, ללא פגיעה ביכולת ההתרוקנות של הגברים.
Neurourol Urodyn. 2019 Mar;38(3):941-949
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!