סוכרת אינה פוגעות בתוצאות לאחר השתלת תומכן משחרר-תרופה במסגרת הטיפול באוטם לבבי חריף, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-American Journal of Cardiology.
החוקרים מסבירים כי יש דיווחים רבים לפיהם תומכנים משחררי-תרופה הביאו לירידה בסיכון ל-MACE (Major Adverse Cardiac Events) בחולי סוכרת עם מחלת עורקים כליליים יציבה, אך התועלת של תומכנים אלו בסוכרתיים עם תסמונת כלילית חריפה היא פחות-מובנת.
החוקרים השוו את התוצאות לאחר השתלת תומכן משחרר-תרופה עקב אוטם לבבי חריף ב-161 חולים עם סוכרת ו-395 חולים ללא-סוכרת. השימוש בתומכנים משחררי-Sirolimus ותומכנים משחררי-Paclitaxel היה דומה בשתי הקבוצות.
בקבוצת חולי סוכרת הגיל הממוצע היה גבוה יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של השמנת-יתר, נשים, מוצא אפריקאי-אמריקאי, יתר לחץ דם, היפרליפידמיה , מחלת עורקים פריפריים, אי-ספיקת לב ואי-ספיקת כליות כרונית. בקבוצה זו תועד סיכוי גבוה יותר לכלי דם חולים יותר ואוטמים לבביים גדולים.
במהלך השהות בבית החולים, בחולי סוכרת תועד שיעור גבוה יותר של יעד הסיום המשולב לסיבוכים (תמותה, אוטם לבבי עם גלי Q, או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים) (p=0.046), אך לא תועדו הבדלים מובהקים בין חולי סוכרת ובין לא-סוכרתיים מבחינת שיעור כל אחד מהסיבוכים המג’וריים האינדיבידואלי.
לאחר שנה אחת, מספר תוצאות היו פחות טובות בחולי סוכרת, כולל יעד הסיום המשולב (תמותה, אוטם לבבי עם גלי Q ו-TLR (Target Lesion Revascularization)) (18.5% לעומת 9.4%, p=0.003) ותמותה (12.9% לעומת 4.6%, p<0.001).
אך בניתוח רב-משתנים, הגורמים המנבאים היחידים לתמותה כללו מין נקבה וגיל, והגורמים המנבאים סיבוכים כליליים מג’וריים כללו את גיל החולה ומשך האשפוז בבית החולים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי באוטם לבבי חריף, תומכנים משחררי-תרופה משפרים את התוצאות בחולי סוכרת, בהשוואה לאלו ללא סוכרת, ולכן, עשויים לשמש כטיפול הבחירה.
Am J Cardiol 2010
מעוניין/ת לקיים דיון/לשאול בהקשר לסוכרת? בביה”ס לסוכרת תוכלו להיכנס לפורום הדיונים ולברר סוגיות אקטואליות צוות המומחים של ביה”ס בראשותו של פרופ’ איתמר רז ישמחו לקיים עמכם דיון
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!