תרומבוליזה, ובהמשך PPCI-PRIMARY PCI הורידו תמותה בעת STEMI לערך חד סיפרתי. למרות פתיחה מוצלחת כיום, עדיין נשארת תחלואה משמעותית כאשר אין חזרה טובה של זילוח ברמת המיוקרד MYOCARDIAL PERFUSION . בתחילת עידן פתיחת עורקים בעת STEMI במחקרים של קבוצת TIMI THROMBOLYSIS IN MYOCARDIAL INFARCTION — הגדירו סטנדרטים של זרימה כלילית
בעת צנתור TIMI FLOW תקין- דרגה 3 בעורק האפיקרדיאלי שנפתח- לא משקף זאת מספיק , ולכן נוספו עוד 2 הגדרות TIMI בעת צנתור כדי להגדיר טוב יותר את מצב הזילוח: TIMI FRAME COUNT , ו TIMI BLUSH INDEX , מדד סובייקטיבי במידה מסוימת. מאוחר יותר הוגדרו משתנים תלויי הערכת זרימה או תלויי חישוב תנגודת המופיעים במאמר נוסף בגיליון נוכחי, אבל לא קשורים למאמר נוכחי.
באק”ג רזולוציה מהירה של מקטע ST נחשבה למעריך לרפרפוזיה מוצלחת, אך הופעת גל Q בהמשך נחשב לסמן של נמק ואיבוד מסה שרירית. אמנם תיתכן הופעת גל Q מוקדם (QW) בשעות הראשונות לאחר הופעת הכאב ב כ 20% מהמטופלים עם STEMI . הקונספט במקרה זה היה שמידת האיסכמיה הטראנסמורלית נרחבת, אך לא היה ברור כמה נזק מיו קרדיאלי יישאר לאחר פתיחת העורק. נוסף לזמן האיסכמיה עד פתיחת העורק, הזילוח המחודש בעצמו אלול לגרום לפגיעה במיוציטים, תופעה המכונה . REPERFUSION INJURY-RI תוארו 4 סוגי RI :
STUNNING – 1
MICROVASCULAR OBSTRUCTION MVO – 2 או NON REFLOW
REPERFUSION ARRHYTHMIAS – 3
4 – RI ממית בלתי הפיך.
תופעת ה MVO תוארה לראשונה ב 1966, קורית ב עד 50% של מטופלי STEMI לאחר PPCI וקשורה בתחלואה מוגברת.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!