קרדיולוגיה

טיפול בידי צוות רב-מקצועי הכולל פסיכולוג הוביל לשיפור איכות החיים ומצב הרוח של חולי אי-ספיקת לב (מתוך כנס ה-ACC)

גישת טיפול משולבת לטיפול בדיכאון ואי-ספיקת לב הובילה לשיפור איכות החיים הבריאותית ומצב הרוח יותר מאשר טיפול סטנדרטי שנה אחת לאחר שחרור מאשפוז בגין אי-ספיקת לב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Cardiology.

חולים אמבולטוריים בקבוצת הטיפול המשולב קיבלו שיחות טלפון סדירות מאחות, אשר שאלה אודות תסמיני אי-ספיקת לב ומצב רוח. המקרים הללו נידונו בפגישות שבועיות שכללו צוות רב-מקצועי בנוכחות פסיכולוג, קרדיולוג ופנימאי.  חולים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי המוגבר קיבלו טיפול דומה, פרט לכך שהאחות האחראית שאלה אותם אודות תסמיני אי-ספיקת לב, אך לא אודות דיכאון והצוות הרב-מקצועי לא כלל פסיכולוג.

בתקופה שבין 2014 עד 2017, מחקר Hopeful Heart Trial כלל 756 חולים עם אי-ספיקת לב סיסטולית (מקטע פליטה של עד 45%) ותסמינים בדירוג NYHA של II-IV, אשר אושפזו בשל אי-ספיקת לב בשמונה בתי חולים בפיטסבורג.

החולים השלימו בדיקות סקר בעת השחרור לנוכחות דיכאון, על-בסיס שאלון PHQ-2 (Patient Health Questionnaire-2) ולאחר מכן, כאשר כבר היו בביתם, השלימו את סקר PHQ-9 בשיחת טלפון. החוקרים זיהו 629 חולים עם דיכאון ו-127 חולים ללא דיכאון (גיל ממוצע של 64 שנים, מקטע פליטה ממוצע של 28%). עם זאת, בהשוואה לחולי אי-ספיקת לב ללא-דיכאון, באלו שסבלו מדיכאון תועד מדד NYHA גרוע יותר (סיווג III/IV, 66% לעומת 42%) ומדדים גרועים יותר של איכות החיים הבריאותית, תפקוד גופני ומצב רוח.

החוקרים חילקו באקראי 650 חולים מדוכאים לתכנית בת 12 חודשים שכללה טיפול רב-מקצועי, טיפול סטנדרטי מוגבר, או טיפול סטנדרטי.

בקרב חולים בקבוצת ההתערבות תועד שיפור גדול יותר במדדי איכות חיים בריאותית, עם גודל השפעה של 0.34, ובתסמיני מצב רוח, עם גודל השפעה של 0.47. בקרב חולים בקבוצת טיפול סטנדרטי מוגבר תועד שיפור קטן יותר במצב הרוח, עם גודל השפעה של 0.24.

בהשוואה לגברים, בנשים תועדה תועלת רבה יותר לטיפול המשולב בכל הנוגע להשפעה על מצב הרוח ואיכות החיים הבריאותית.

שיעור האשפוזים החוזרים מכל-סיבה לאחר שנה אחת היה גבוה מאוד בכל הקבוצות 90% מהחולים בקבוצת טיפול סטנדרטי מוגבר, 85% מאלו בקבוצת הטיפול המשולב ו-75% מאלו בקבוצת הטיפול הסטנדרטי בהשוואה לביקורות ללא-דיכאון.

שיעורי התמותה לאחר שנה אחת היו דומים עם טיפול סטנדרטי, טיפול מוגבר וטיפול רב-מקצועי (15%, 14% ו-14%, בהתאמה) ולא היה שונה משמעותית בהשוואה לביקורות ללא-דיכאון (10.5%). החוקרים כותבים כי דרוש מחקר גדול יותר וארוך יותר בכדי להדגים הבדל מובהק סטטיסטית.

החוקרים מתכננים לבחון את הסוגיות הללו של תמותה ואשפוזים חוזרים במחקר בעתיד.

מתוך כנס ה-ACC

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה