האם ניתן לצפות להחלמת הפגיעה ברירית המעי במבוגרים עם מחלת צליאק? (American Journal of Gastroenterology)

כאשר מחלת צליאק מאובחנת בבגרות, ייתכן והנזק לרירית מערכת העיכול לעולם לא יחלים באופן מלא, גם תחת דיאטה נטולת-גלוטן, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-American Journal of Gastroenterology.

החוקרים מסבירים כי מחלת צליאק הינה הפרעה דלקתית שאינה מחלימה תמיד. במחקר הנוכחי הם בחנו את ההחלמה של הרירית והתמותה מכלל הסיבות ב-241 מבוגרים בהם בוצעו ביופסיות לאבחנה ולמעקב. כל הביופסיות האבחנתיות הדגימו דרגה מסוימת של אטרופיה של הסיסים במעי, ובקרוב למחצית מהחולים תועדה אטרופיה מלאה של הסיסים. חציון הגיל בעת האבחנה עמד על 47 שנים, וכל החולים הקפידו, או ניסו להקפיד, על דיאטה נטולת גלוטן בעקבות אבחנת מחלת צליאק.

מבין 165 חולים עם ביופסיה ראשונה בתוך שנתיים מהאבחנה, רק ב-58 (35%) תועדה החלמה של הרירית. ב-38 חולים נוספים (23%) תועדה בסופו של דבר החלמה של הרירית, כפי שאושר בביופסיות בהמשך.

עבור המדגם כולו, השיעור האקטוריאלי של החלמת המעי לאחר שנתיים עמד על 34%. לאחר חמש שנים, ב-66% מהחולים תועדה החלמה של הרירית. חציון הזמן לאישור ההחלמה עמד על כ-3.8 שנים.

מרבית החולים (82%) הציגו תגובה קלינית חלקית, לכל הפחות, לדיאטה נטולת-גלוטן, אך התגובה הקלינית לא הייתה קשורה להחלמת הרירית בביופסיה הראשונה שנערכה במהלך המעקב. מבין 192 חולים עם תגובה קלינית חלקית או מלאה, ב-119 (62%) אובחן נזק קבוע לרירית. (עם זאת, נמצא קשר בין תגובה סרולוגית לדיאטה ובין החלמת הרירית).

עבור 236 חולים, החוקרים קיבלו דיווחים מדיאטניות אודות היענות לדיאטה נטולת-גלוטן. שיעורי היענות טובה, בינונית וירודה לטיפול עמדו על 75%, 20% ו-4%, בהתאמה, בחולים עם החלמת רירית המעי, בהשוואה ל-61%, 21% ו-18%, בהתאמה, בחולים עם נזק קבוע.

17 חולים מתו במהלך 10 שנות המעקב הראשונות. ב-11 בוצע ביופסית מעקב אחת, לפחות, ובכל החולים פרט לאחד הייתה עדיין עדות לנזק לרירית בביופסיה האחרונה שנערכה לפני המוות. ממאירות הייתה הסיבה הנפוצה ביותר לתמותה בחולים אלו.

שיעורי התמותה היו נמוכים ב-87% עם החלמת הרירית, השוואה לנזק קבוע לרירית המעי, למרות שהקשר לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.06).

החוקרים ממליצים על מעקב מסודר עם ביופסיות מעי בחולים שאובחנו עם מחלת צליאק כמבוגרים. הם קוראים לערוך ביופסיה של המעי לאחר שנה אחת של טיפול בדיאטה נטולת-גלוטן, ובחולים עם נזק קבוע לרירית למרות הדיאטה, יש לערוך מעקב הדוק, עם הערכות חוזרות של הרגלי התזונה, ובמידה וקיימים תסמינים, יש לחפש אחר אפשרויות נוספות.

Am J Gastroenterol 2010

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|29/09/2026

המחקר הנוכחי נועד לבחון מהי האסטרטגיה הטיפולית היעילה ביותר עבור חולים אלו: האם להמשיך עם אספירין, לעבור לנוגד טסיות אחר (כמו קלופידוגרל), או להוסיף תרופה נוספת לטיפול משולב (DAPT)?

טיפול באדי מים לניהול סרטן הערמונית: תוצאות ראשוניות של מחקר VAPOR 2 לגבי יעילות ורעילות של טיפול אבלטיבי

טיפול באדי מים לניהול סרטן הערמונית: תוצאות ראשוניות של מחקר VAPOR 2 לגבי יעילות ורעילות של טיפול אבלטיבי

מקור: aua journals
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
אין תגובות|27/09/2026

מטרת המחקר הייתה להעריך את הבטיחות ואת היעילות של שימוש באדי מים לצורך אבלציה של רקמת ערמונית בקרב גברים עם סרטן ערמונית מקומי (PCa) בדרגת סיכון בינוני במעקב של 12 חודשים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|25/09/2026

הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן