משני דיווחים שפורסמו בגליון 1 באוגוסט של Journal of Clinical Oncology עולה כי כי פעילות גופנית מאומצת לאחר אבחון סרטן מעי גס ורקטום (CRC ColoRectal Cance) מוריד באופן משמעותי את הסיכון לתמותה הקשורה בסרטן ותמותה מסיבה כלשהי. נראה כי טיפול כירורגי ושלב המחלה (Stage I, II או III) אינם משפיעים באופן משמעותי על תוצאות אלו.

במחקר הראשון החוקרים אספו נתונים ממחקר Women’s Health Study שכלל אחיות שהשלימו שאלוני בריאות משנת 1986 וכל שנתיים לאחר מכן עד 2002.

החוקרים זיהו 573 נשים שאובחנים עם CRC בשלב I, II או III. החוקרים הוציאו מהמחקר נשים עם סרטן גרורתי או נשים שנפטרו בתוך 6 חודשים מהשאלון שנערך לאחר האבחנה. עבור יתר הנשים, חציון תקופת המעקב עמד על 9.6 שנים. במהלך תקופה זו נרשמו 132 מקרי תמותה, 80 מהם בעקבות הסרטן.

החוקרים תיעדו את רמת הפעילות הגופנית שביצעו המשתתפות לאחר האבחנה, ותירגמו זאת ל-לשעות MET בשבוע (Metabolic Equivalent Task). לדוגמא, הליכה במהירות של 2.9 מיילים בשעה זכתה למדד של 3 MET-hours, אימון אירובי זכה ל-6 וריצה בקצב מהירה ממייל אחד ב-10 דקות זכתה ל-12 MET-hours.

לאחר תיקנון למגוון ערפלנים סוציודמוגרפיים וערפלנים ספציפיים למחלה דוגמאת גיל, BMI ושלב ואתר המחלה, החוקרים זיהו כי בהשוואה לחולות שדיווחו על פחות מ-3 שעות MET בשבוע, באלו שדיווחו על 18 שעות MET או יותר בשבוע חושב Hazard Ratio מתוקנן של 0.39 לתמותה ספציפית מסרטן (p=0.008). HR המתאים לתמותה מכלל הסיבות עמד על 0.43 (p=0.003).

פעילות גופנית לפני אבחון CRC לא השפיעה באופן משמעותי על התמותה.

המחקר השני היה מחקר תצפיתי שעקב אחר 832 חולים עם CRC בשלב III שעברו כריתה כירורגית ולאחריה כימותרפיה, במטרה לרפא את החולים. המשתתפים דיווחו על הפעילות הגופנית שביצעו כ-6 חודשים לאחר תום הטיפול. החוקרים הוציאו מהמחקר חולים שנפטרו בתוך 90 יום מהערכתם.

במהלך חציון תקופת מעקב של 2.7 שנים, נרשמה הישנות של הסרטן ב-159 חולים ו-84 נפטרו. בהשוואה לחולים שביצעו פחות מ-3 שעות MET, באלו שביצעו 18-26.9 MET-hours בשבוע חושב HR להישרדות ללא מחלה של 0.51.

במאמר מערכת נכתב כי תוצאות שני המחקרים הללו דומות לאלו של מחקר קודם בו נמצא קשר בין פעילות גופנית לאחר אבחון סרטן שד וסיכויי ההישרדות. אך מציינים כי שלושת המחקרים היו תצפיתיים, ולכן בטרם רופאים יוכלו להיות בטוחים לחלוטין כי פעילות גופנית מונעת הדרדרות או הישנות של הסרטן, דרושים מחקרים רנדומליים, מבוקרים.

יתרה מזאת, נותרו עוד שאלות חשובות ללא-מענה, דוגמאת בטיחות ביצוע פעילות גופנית בחולים המקבלים טיפול טוקסי ללב, איזו פעילות גופנית היא הטובה ביותר, ואילו חולים צפויים להרוויח בעיקר מפעילות גופנית.

J Clin Oncol 2006;24:3517-3518,3527-3541.

לידיעה במדסקייפ