חיפוש מתקדם
מאגר תרופות
אינדקס שימושי
Journal Club
Epocrates
e-MedTV
CME
MESS
iStudy
ADR
עלוני תרופות
חדשות
האם תכשירים מעכבי COX-2 פוגמים בתופעת ההתנייה המוקדמת המועילה של סטטינים? (מתוך Journal of the American College of Cardiology)
מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר בוצע במתנדבים בריאים ופורסם בגיליון מרץ של ירחון Journal of the American College of Cardiology עולה כי התכשיר המעכב COX-2, Celecoxib, העלים לחלוטין את אפקט ההתנייה המוקדמת (Pre-conditioning) המועיל של התכשיר Rosuvastatin (קרסטור).
החוקרים מסבירים כי ידוע מזה זמן מה שחשיפה לפרקי זמן קצרים של איסכמיה לפני תקופה ממושכת של איסכמיה עשויה לצמצם את מידת הנזק הנגרמת. תופעה זו מכונה 'התנייה מוקדמת' (Pre-conditioning), וסבורים כי תכשירים מסוימים, לרבות סטטינים, הינם בעלי השפעה דומה (משמע ישנה מעין 'התנייה מוקדמת פרמקולוגית').
לפיכך, ביקשו החוקרים לבחון את המנגנונים העומדים בבסיס התופעה, לפיה תכשיר מסוג סטטין עשויה להביא להתנייה מוקדמת מועילה. הם מציינים כי מחקרים קודמים שבוצעו במודלים של התנייה מוקדמת בחיות ניסוי הראו עלייה בביטוי (up-regulation) של אנזים ה-COX-2.
במחקרם זה, הקצו החוקרים 20 מתנדבים בריאים בצורה אקראית לקבל מנה בודדת של Rosuvastatin במינון 40 מ"ג או לחילופין תרופת דמה, ומדדו 24 שעות לאחר מכן את ה-Flow-mediated dilation (FMD) התלויית-אנדותל של העורק הרדיאלי לפני ואחרי איסכמיה בת 15 דקות של הגפה העליונה ולאחריה 15 דקות של רה-פרפוזיה.
בניסוי נפרד, קיבלו 18 מתנדבים טיפול ב-Celecoxib במינון של 200 מ"ג פעמיים ביום למשך חמישה ימים. ביום הרביעי לטיפול, הוקצו המתנדבים באופן אקראי לקבל מנה בודדת של Rosuvastatin במינון 40 מ"ג או לחילופין תרופת דמה, ו-24 שעות לאחר מכן עברו את אותן הבדיקות שתוארו לעיל (משמע 15 דקות של איסכמיה בגפה עליונה ולאחריהן 15 דקות של רה-פרפוזיה, עם בדיקה של ה-FMD בעורק הרדיאלי לפני הפרוצדורה ולאחריה).
החוקרים מצאו כי הטיפול ב-Rosuvastatin מנע את ההתפתחות של פגיעה בתפקוד האנדותל הנגרמת בשל איסכמיה ורה-פרפוזיה, אולם טיפול מוקדם ב-Celecoxib העלים לחלוטין תופעה מגנה זו.
לדברי החוקרים, עבודתם זו מספקת את הראיות הראשונות בבני אדם של אפקט ישיר של התנייה מוקדמת על ידי Rosuvastatin, ועשויה להעלות הסבר אפשרי למנגנון העומד בבסיס התופעה אשר תוארה עד כה בהקשר קליני.
בנוסף, המחקר הנוכחי הינו לטענת החוקרים הפעם הראשונה בה נבחנה האינטראקציה בין סטטין ובין מעכב סלקטיבי של COX-2 בהקשר זה. לדבריהם, התוצאות מראות כי Celecoxib מונע לחלוטין את אפקט ה-preconditioning של הסטטין. לפיכך, באופן תיאורטי עשוי להיות אפקט שלילי בסך הכל על חולה הנוטל תכשיר מעכב COX-2 אשר סובל מאירוע לבבי חריף ובמקרה נוטל גם סטטינים או מקבל סטטין בצורה אקוטית.
החוקרים מוסיפים כי ממצאיהם מציעים הסבר אפשרי ביחס למנגנון העומד בבסיס תופעות הלוואי הקרדיווסקולאריות השליליות של מעכבי COX-2 אשר נצפו במחקרים קליניים.
מאידך, החוקרים מזהירים כי עבודתם זו הינה רחוקה עדיין מרלוונטיות קלינית, וכי יש במסקנותיהם משום תצפית ביחס למנגנון בלבד. בנוסף, ישנן עדיין מספר שאלות שנותרו לדבריהם פתוחות, כגון השאלה שמא תופעה זו של התנייה מוקדמת פרמקולוגית של סטטינים נשמרת כשאלו ניתנים בטווח הארוך, שמא אפקט זה נצפה בקרב אנשים שכבר סובלים ממחלה כלילית ברורה והאם תכשירים כגון Celecoxib או מעכבים אחרים של COX-2 עשוים להשפיע על תצפיות אלו.
J Am Coll Cardiol 2010; 55:1002-1006