המטולוגיה

תוצאות מבטיחות לטיפול ב-Ixazomib במקרים של GVHD כרוני (מתוך כנס ה-TCT)

הטיפול ב- Ixazomib (נינלארו), המשמש כנגד מילאומה נפוצה, עשוי לשמש כאפשרות טיפול יעילה בחולים עם תגובת שתל-נגד-מאחסן כרונית (Chronic Graft-Versus-Host-Disease או GVHD כרוני). מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-Transplantation and Cellular Therapy עולה כי הטיפול הביא לשיפור משמעותי בשיעורי כשלון טיפולי, בהשוואה לביקורות היסטוריות.

בכל 50 המשתתפים במחקר, רובם עם אבחנה של לויקמיה חדה, תועד כשלון של לפחות טיפול סיסטמי אחד לדיכוי חיסוני כנגד GVHD כרוני, אך הם לא התחילו בתכשיר חדש במהלך השבועיים האחרונים. הגיל החציוני של החולים עמד על 58 שנים, 78% היו גברים.  ב-90% מהמקרים מקור השתל היה מדם היקפי. חציון הזמן מהשתלה עד לגיוס למחקר עמד על 3.6 שנים; מרווח הזמן מהופעת GVHD כרוני ועד לגיוס למחקר עמד על 2.8 שנים.

הטיפול ב- Ixazomib ניתן פומית במינון 4 מ”ג כל שבוע, בימים 1, 8 ו-15, במהלך מחזור טיפול בן 28 ימים, עם סך כולל של שישה מחזורי טיפול. לאחר עדכון הפרוטוקול, ניתן היה להמשיך בטיפול מעבר לשישה מחזורים בחולים בהם תועדה תגובה ל- Ixazomib והחולים היו במעקב למשך כולל של שנה אחת.

מהנתונים עולה כי לאחר שישה חודשי טיפול ב- Ixazomib, שיעור כישלונות הטיפול עמד על 28% בלבד, בהשוואה לשיעור היסטורי של 44%. החוקרים מדגישים כי מרבית המקרים של כשלון טיפול מופיעים לאחר שישה חודשים ובתקופת המחקר הנותרת, כישלונות אלו אירעו בשל שינוי הטיפול, בניגוד למקרי תמותה מסיבה אחרת או הישנות.

מניתוח נוסף של הנתונים עלה כי לא זוהה קשר בין שיעור כישלונות הטיפול עם מאפיינים של החולים, ההשתלה או מאפייני GVHD כרוני. על-בסיס קריטריוני התגובה של ה-NIH לחולים עם GVHD כרוני, החוקרים קבעו כי שיעורי התגובה הכוללים לאחר חצי שנה עמדו על 40%.

יתרה מזאת, הטיפול ב- Ixazomib לווה בשיעורים טובים יותר של הישרדות ללא-כישלון, בהשוואה לשיעורים שתועדו בעבר (72% לעומת 56% לאחר שישה חודשים ו-57% לעומת 45% לאחר שנה אחת).

החוקרים מצאו עוד כי המינון החציוני של פרדניזון שנטלו החולים פחת במהלך תקופת המחקר, מ-0.14 מ”ג/ק”ג בעת הגיוס למחקר ל-0.07 מ”ג/ק”ג לאחר חצי שנה ו-0.01 מ”ג/ק”ג לאחר שנה אחת.

מהנתונים עולה כי 52% מהחולים השלימו שישה מחזורי טיפול ב- Ixazomib. הסיבות לאי-השלמת ששת מחזורי הטיפול כללו רעילות שלא זכתה למענה (16%), כישלון טיפול (10%) ופרישה מהמחקר (8%). הסיבות הנפוצות ביותר להפחתת מינון כללו תרומבוציטופניה, עייפות, שלשולים וזיהומים.

מתוך כנס ה-TCT

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה