רפואה דחופה

כלי חדש עשוי לסייע בהנחיית טיפול בדליריום ואי-שקט בקשישים בחדרי מיון (Ann Emer Med)

כלי חדש לניהול דליריום ואי-שקט בקרב מטופלים בגילאי 65 שנים ומעלה בחדרי מיון כולל חמישה צעדים: הערכה, אבחנה, בירור, מניעה וטיפול (ADEPT כקיצור של Assess, Diagnose, Evaluate, Prevent, Treat). במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Emergency Medicine מתארים החוקרים את השימוש בכלי החדש.

החוקרים מסבירים כי נדיר שבקשישים בגילאים אלו תסמיני אי-שקט ודליריום ינבעו מהופעה חדשה של הפרעה פסיכוטית או סכיזופרניה ולכן כמעט תמיד יש להניח כי קיימת סיבה רפואית לתלונות, עד שיוכח אחרת. יתרה מזאת, התסמינים והסימנים במקרים אלו עשויים להיות עדינים או לא-אופייניים ולכן ישנה חשיבות להשלמת הערכה מקיפה.

·       הערכה (Assess) = יש להשלים בירור מקיף לזיהוי גורמים אפשריים. הצעד הראשון הוא לקבוע אם מדובר במצב מסכן-חיים, דוגמת היפוקסיה והיפוגליקמיה, לאחר מכן להבטיח את בטיחות הצוות הרפואי והמטופל. בהמשך יש לבחון אם חל שינוי מהתפקוד הבסיסי של המטופל ואת לוח הזמנים. יש להשלים אנמנזה רפואית, סקירת תרופות ומידע מבני משפחה ומטפלים. לאחר מכן, יש להשלים בדיקה גופנית בחיפוש אחר גורמים העשויים להוביל למצב המטופל, כולל חבלה או זיהומים.

·       אבחנה (Diagnose) = החשיבות במקרה זה היא לקבוע את נוכחות דליריום. יש להשלים בדיקות סקר לדליריום, כאשר סימנים ברורים כוללים הופעה פתאומית של שינוי במצב הכרה, תסמינים המופיעים ונעלמים, הפרעת קשב, שינוי במצב הכרה או חסר זיכרון חדש. יש להשלים בדיקות סקר להפרעות נוירו-קוגניטיביות מג’וריות, דוגמת דמנציה או הפרעות פסיכיאטריות.

·       הערכה (Evaluate) = הדגש במקרה זה הוא לנסות לזהות את הגורם לדליריום. יש להשלים בירור לאי-שקט או בלבול, כאשר יש לקחת בחשבון כי זיהום מהווה את הגורם הנפוץ ביותר לדליריום בחדרי מיון, לאחריו הפרעה נוירולוגית אקוטית כמו אירוע מוחי. בדיקות כלליות במקרים אלו כוללות ספירת דם, אק”ג, פאנל מטבולי, בדיקת סוכר בדם ובדיקת שתן עם תרבית. בדיקות ממוקדות יבוצעו בהתאם לממצאים שעלו מאנמנזה, בדיקה גופנית ותסמינים.

·       מניעה (Prevent) = יש לנקוט באמצעים מניעת דליריום ברמת המטופל (כולל טיפול במצב רפואי אקוטי, הקלה על כאב, התייחסות לתסמינים נלווים) וברמת בית החולים (שהות בחדר מיון לאורך 10 שעות ומעלה נקשרה עם סיכון מוגבר לדליריום ולכן יש לקבוע פרוטוקולים לקיצור משך השהות במיון של חולים בסיכון לדליריום).

·       טיפול (Treat) = גישה משולבת לטיפול כוללת הסחת דעת והרגעה או סרטן מבני המשפחה; יש להשתמש במילים כדי להרגיע את החולים; טיפול תרופתי פומי ישמש במקרים בהם האפשרויות האחרות כשלו או בחולים תחת טיפול אנטי-פסיכוטי קודם. מתן טיפול תרופתי בזריקה לשריר או לווריד ישמש במידה וטיפול פומי אינו-יעיל או כאשר החולים בסיכון לפגוע בעצמם או באחרים. יש להימנע ממתן בנזודיאזפינים, העלולים להאריך את משך הטשטוש או להגדיל את הסיכון לדליריום. יש לצמצם ככל האפשר את הסיכון לתופעות לוואי ונזקים למטופל ולהימנע ממתן תרופות העלולות לסכן את החולים או במינון לא מתאים.

Ann Emer Med 2019

לידיעה ב-MedPage Today

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה