דרמטולוגיה

שימוש ב-Sildenafil (ויאגרה) קשור לסיכון מוגבר להתפתחות מלנומה (JAMA Intern Med )

מחקר חדש מה-JAMA Intern Med מדווח על אפשרות לסיכון מוגבר למלנומה בגברים המשתמשים ב-Sildenafil (ויאגרה) . ברקע מתייחסים המחברים לקשר האפשרי בין תרופות מקבוצת PDE-5 למנגנון היווצרות המלנומה, ולעובדה שמחקרים אחרונים הראו ששיפעול BRAF באמצעות PDE-5 והפחתת ביטוי PDE-5A ע”י  שפעול BRAF או שימוש בסילדנפיל מעלה את החודרנות של תאי מלנומה, דבר המעלה את האפשרות לתופעות לוואי של סילדנפיל בהקשר של הסיכון למלנומה.

מטרת החוקרים הייתה לבחון את הקשר בין שימוש בסילדנפיל והסיכון להאירעות מלנומה בקרב גברים בארה”ב.

המחקר היה מחקר קוהורט פרוספקטיבי  שעקב אחרי כ-26,000 משתתפים במחקר המעקב אחר אנשי מקצועות הבריאות אשר מילאו שאלון הנוגע לגבי שימוש בסילדנפיל לצורך טיפול בהפרעות זקפה. לא נכללו במעקב מטופלים שדיווחו על מחלת הסרטן.

יעדי המחקר המרכזיים כללו היארעות של סרטן עור, לרבות מלנומה, תאי סקואמוס קרצינומה (SCC) , ותאי בזאל קרצינומה (BCC) אשר דווחו ע”י המשתתפים. האבחנות של SCC ומלנומה עברו גם וידוא פתלוגי.

החוקרים זיהו 142 מקרים של מלנומה, 580 של SCC ו-3,030 של BCC במהלך תקופת המעקב משנת 2000-2010 . שימוש אחרון בסילדנפיל בתחילת המחקר היה קשור באופן מובהק בסיכון מוגבר להתפתחות מלנומה  עם יחס סיכון מותאם לגורמי סיכון מרובים של 1.84 (בטווח של 1.04-3.22). בניגוד לכך, לא נמצאה עלייה בסיכון ל-SCC (סיכון יחסי 0.84, בטווח 0.59-1.2) או ל-BCC (סיכון יחסי 1.08, בטווח 0.93-1.25) למשתמשי סילדנפיל.

מעבר לכך, מצב של הפרעות בזקפה לא היה קשור עם סיכון מוגבר למלנומה.  עבור מטופלים שעשו אי פעם שימוש בסילדנפיל נמצא סיכון מוגבר למלנומה של פי 1.92 (בטווח בין 1.13-3.22).

אנליזה נוספת שבה הוצאו מבסיס הנתונים מטופלים שדיווחו על מחלות כרוניות מג’וריות בתחילת המחקר לא שינתה את המימצאים שהתקבלו, והסיכון היחסי למשתמשי סילדנפיל לאחרונה להתפתחות מלנומה עלה ל-2.24 (בטווח בין 1.05-4.78), ולאלה שעשו א פעם שימוש בסידלנפיל הסיכון עלה ל-2.77 (בטווח בין 1.32-5.85) .

מסקנות החוקרים הן ששימוש בסילדנפיל קשור עם סיכון מוגבר להתפתחות מלנומה. המחברים מציינים כי למרות שהמחקר הזה אינו מספק לצורך עדכון המלצות קליניות, הם סבורים שיש צורך בהמשך חקירה של הקשר בין השימוש בתרופה למלנומה.

JAMA Intern Med.2014;174(6):964-970

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה