מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Neurology עולה כי מתן טיפול בתרופה אנטי-אפילפטית Valporic Acid, עשוי להביא לשיפור הישרדותי בחולים עם אבחנה חדשה של גליובלסטומה, תחת טיפול כימותרפי-קרינתי על-בסיס Temozolomide בהשוואה לתרופות אחרות מסוג זה, או העדר כל טיפול.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם טיפול אנטי-אפילפטי משפיע על יעילות הטיפול הקרינתי-כימותרפי על-בסיס Temozolomide בחולים עם אבחנה חדשה של גליובלסטומה.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי EORTC/NCIC (National Institute of Canada) (European Organization for Research and Treatment of Cancer) לזיהוי מקרים של טיפול רדיותרפי עם ובלי Temozolomide הניתן לחולים עם אבחנה חדשה של גליובלסטומה, להערכת האינטראקציה בין נטילת תרופות אנטי-אפילפטיות וטיפול כימותרפי-קרינתי על הישרדות החולים. החוקרים תקננו את הנתונים לגורמים הפרוגנוסטיים הידועים.
כאשר הטיפול החל, 175 חולים (30.5%) לא נטלו תרופות אנטי-אפילפטיות, 277 חולים (48.3%) נטלו תרופות אנטי-אפילפטיות בעלת השפעה להשראת פעילות אנזימטית (EIAED Enzyme-Inducing AED) ו-135 (23.4%) נטלו תרופה כלשהי בעלת השפעה להשראת פעילות אנזימטית. בחולים שטופלו ב-Valproic Acid בלבד תועדה שכיחות גבוהה יותר של תרומבופניה ולויקופניה בדרגה 3/4, בהשוואה לחולים שלא טופלו בתרופות אנטי-אפליפטיות או חולים שנטלו EIAED בלבד.
שיעורי ההישרדות הכוללים של חולים שנטלו תרופות אנטי-אפילפטיות בתחילת המחקר היו דומים לאלו שלא נטלו כלל תרופות אנטי-אפליפטיות. בחולים שטופלו ב-Valporic Acid בלבד (97 חולים) נראה היה כי היה יתרון הישרדותי לטיפול ב- Temozolomide/ רדיותרפיה (יחס סיכון של 0.39) בהשוואה לחולים שטופלו ב-EIAED בלבד (252 חולים, יחס סיכון של 0.69) או חולים שלא טופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות (יחס סיכון של 0.67).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ייתכן ויש העדפה למתן Valproic Acid על-פני תרופות EIAED לחולים עם גליובלסטומה, הנזקקים לטיפול אנטי-אפילפטי במהלך טיפול קרינתי-כימותרפי על-בסיס Temozolomide. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להעריך אם Valporic Acid מעלה את הזמינות הביולוגית של Temozolomide או מעלה את הריגוש לטיפול כימותרפי-קרינתי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!