בעקבות פרסום נוסף בעיתונות אודות תרופה נפוצה העשויה להיות מסוכנת בהיריון, הפעם פראצטמול הנפוצה מאוד בשימוש, במאמר שפורסם בכתב העת Archives of Disease in Childhood מדווחים מומחים כי מחקר שנערך לאחרונה לא הצביע על צורך בשינוי ההנחיות בנושא.
המומחים מסבירים כי פראצטמול הינה סוגיה חשובה, מאחר ונפוצה מאוד בקרב נשים בהיריון. ההנחיות בבריטניה קובעות כי הטיפול בטוח (ועדיף על איבופרופן) במידה וניתן במינונים המומלצים. מחקר עוקבה שפורסם לאחרונה בספרד כלל למעלה מ-2,600 נשים הרות, שנשאלו אודות נטילת פראצטמול בשתי נקודות זמן במהלך היריון. ילדיהן נבדקו בגיל שנה וחמש שנים באמצעות סדרת בדיקות, כולל CAST (Childhood Autism Spectrum Test) ו-K-CPT (Conner’s Kiddie Continuous Performance) ו-ADHD-DSM-IV, המשמשים להערכת נטיה להפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD או Attention-Deficit Hyperactivity Disorder). הם אספו נתונים סוציו-דמוגרפיים ונתונים אודות מצב בריאות האם, במטרה לזהות ערפלנים אפשריים.
בסיכומו של דבר, 40% מהאימהות דיווחו על נטילת פראצמול בשלב מסוים במהלך ההיריון. ההשפעה האפשרית על הצאצא שלהן השתנתה לפי מין היילוד: בבנים, כל חשיפה לפראצטמול במהלך ההיריון לוותה בעליה משמעותית במדדי CAST, עדות לנטיה מוגברת לאוטיזם, ממצא שלא תועד בבנות. בשני המינים, חשיפה לפראצטמול לוותה בתסמיני היפראקטיביות/אימפולסיביות מוגברים (יחס שיעורי היארעות של 1.4) ומדדי K-CPT גבוהים יותר לאחר חמש שנים. ההבדל במדדי ADHD-DSM-IV לא היו מובהקים סטטיסטית.
לא תועדו הבדלים במדדי התפתחות קוגניטיבית או חברתית. למרות שהמינונים שניטלו בפועל לא דווחו, זוהתה מגמה למדדים גבוהים יותר בילדים לאימהות שנטלו פראצטמול בשלושת הטרימסטרים, במקום אלו שנטלו רק פעם אחת. אימהות שנטלו פראצטמול היו שונות משמעותית מאלו שלא נטלו טיפול זה במספר תחומים, לדוגמא, שיעורי עישון ודיווח על מחלה כרונית היו גבוהים יותר.
יש הסבר ביולוגי מסוים לממצאים אלו לפראצטמול השפעות שונות מעבר לשיכוך כאבים, כולל השפעות אפשריות על קולטנים עצביים ולכן התפתחות עצבית, ובעל השפעה אפשרית על המערכת האנדוקרינית.
עם זאת, יש לנקוט משנה זהירות בפירוש ממצאי המחקר הנוכחי. בילדים שנחשפו לפראצטמול תועדו מדדים גבוהים יותר בהערכות ADHD ואוטיזם, אך לא ברור באיזה היקף אלו מתורגמים לבעיה קלינית. כמו כן, למרות ניסיון לתקן לערפלנים, נראה כי ישנם הבדלים אישיותיים באימהות, בעלי בסיס גנטי אפשרי, העשויים להביא להגביר את תחושת הצורך בנטילת פראצטמול.
ההמלצה התחתונה של הכותבים היא כי אין מקום לשינוי ההנחיות הנוכחיות בנוגע לנטילת פראצטמול במהלך היריון.
Arch Dis Child. 2016;101(10):979
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!