במאמר שפורסם ב-Cochrane Database of Systematic Reviews מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה חדשה, מהן עולה כי מתן טיפול מונע ב-Indomethacin או Ibuprofen עשוי להפחית את הסיכון לדימום תוך-חדרי חמור ושיעורי התמותה, לצדד הפחתת שיעורי סגירה ניתוחית של דוקטוס ארטריוזוס פתוח.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דוקטוס ארטריוזוס פתוח מלווה בסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה בפגים. מעכבי COX-1 עשויים למנוע סיבוכים על-רקע דוקטוס ארטריוזוס פתוח, אך קיימת מחלוקת באשר לתרופה ממשפחת מעכבי COX-1 היעילה ביותר ועם פרופיל הבטיחות הטוב ביותר בפגים.

מטרת המחקר הייתה להשוות את היעילות והבטיחות של טיפול תרופתי מונע במעכבי COX-1 וכן אי-מתן טיפול מונע בתרופות אלו בפגים. לצורך כך, החוקרים השלימו חיפוש במאגרי Cochrane CENTRAL, OVID Medline ו-Embase וכללו מחקרים אקראיים ומבוקרים שכללו פגים או תינוקות במשקל לידה נמוך בתוך 72 שעות מהלידה, ללא אבחנה קודמת של דוקטוס ארטריוזוס פתוח והשוו מתן טיפול מונע ב-Indomethacin או Ibuprofen או פראצטמול אחד מול השני, מול פלסבו, או ללא טיפול.

הסקירה כללה 28 מחקרים אקראיים ומבוקר עם קרוב ל-4,000 תינוקות. מבין אלו, 19 מחקרים השוו בין Indomethacin ובין פלסבו/ללא-טיפול, 7 מחקרים השוו בין טיפול מונע ב-Ibuprofen ובין פלסבו/ללא-טיפול ושני מחקרים השוו בין טיפול מונע בפראצטמול ובין פלסבו/ללא-טיפול.

מהנתונים עולה כי טיפול מונע ב-Indomethacin ככל הנראה הוביל לירידה קטנה בסיכון לדימום תוך-מוחי חמור (סיכון יחסי של 0.66, רווח בר-סמך 95% של 0.49-0.87; דרגת ודאות מתונה), ירידה מתונה בתמותה (סיכון יחסי של 0.85, רווח בר-סמך 95% של 0.64-1.1; דרגת ודאות מתונה) וסגירה ניתוחית של דוקטוס ארטריוזוס פתוח (סיכון יחסי של 0.40, רווח בר-סמך 95% של 0.14-0.66, דרגת ודאות מתונה), בהשוואה לפלסבו. טיפול זה לא השפיע משמעותית על הסיכון ל-NEC (Necrotizing Enterocolitis), התנקבות מערכת עיכול, או שיתוק מוחין ועשוי להביא לעליה קלה בסיכון למחלת ריאות כרונית (סיכון יחסי של 1.10, רווח בר-סמך 95% של 0.93-1.3; דרגת ודאות נמוכה).

טיפול מונע ב-Ibuprofen לווה בירידה אפשרית בסיכון לדימום תוך-חדרי חמור (סיכון יחסי של 0.69, רווח בר-סמך 95% של 0.41-1.14; דרגת ודאות מתונה) ובירידה מתונה בסיכון לסגירה ניתוחית של דוקטוס ארטריוזוס (סיכון יחסי של 0.24, רווח בר-סמך 95% של 0.06-0.64, דרגת ודאות מתונה) בהשוואה לפלסבו. הטיפול עשוי להביא לירידה מתונה בסיכון לתמותה (סיכון יחסי של 0.83, דרגת ודאות נמוכה), ללא השפעה משמעותית על הסיכון ל-NEC, או מחלת ריאות כרונית. העדויות באשר לסיכון להתנקבות מערכת עיכול לא היו חד משמעותיות.

העדויות באשר לתועלת של טיפול מונע בפראצטמול כנגד דימום תוך-חדרי חמור, תמותה, או שיתוק מוחין הן מאוד לא חד-משמעותיות.

לסיכום, על-בסיס הממצאים, הן Indomethacin והן Ibuprofen הדגימו יעילות דומה בהפחתת הסיכון לדימום תוך-חדרי חמור ותמותה. הטיפול ב-Ibuprofen היה יעיל יותר מ-Indomethacin בהפחתת סגירה ניתוחית של דוקטוס ארטריוזוס. עם זאת, לא תועדו הבדלים משמעותיים בין מעכבי COX-1 בסיכון לכל אחד מהתוצאים האחרים. העדויות באשר להשפעות פראצטמול הן פחות ודאיות.

Cochrane Database Syst Rev. 2022 Apr 1

הערות עורך ניאונטולוגיה, ד”ר ברנרד ברזילי:

מסקירת הספרות והמחקר הזה נראה כי ניתן לשקול טיפול מונע באיבופרופן או אינדומטצין להורדה בתמותה או למניעת סיבוכים משמעותיים בפגים קטנים. למרות שמוכר המחקר שהראה שלטווח ארוך לא היתה השפעה מיטיבה לאינדומטצין בטיפול מניעתי. בכל מקרה, עדיין אין עדויות כי גם לפראצטמול השפעות מיטיבות כאלה ולכן אין עדות בספרות לטיפול מונע בפראצטמול פרט לטיפול מחקרי בשלב זה.