Breast cancer

בחולים עם הודג’קינס לימפומה נשנית או עיקשת, הטיפול ב-Pembrolizumab הדגים השרדות טובה יותר ללא התקדמות מחלה לעומת הטיפול ב- Brentuximab Vedotin (מתוך ASCO)

מאת נעה גנזבורג, Bsc

הטיפול ב-Pembrolizumab  (קיטרודה) מביא לשיפור בהשרדות ללא התקדמות מחלה בחולים עם  Hodgkin lymphoma קלסי בסטטוס של הישנות או מחלה עיקשת – וזאת בהשוואה לטיפול ב-brentuximab vedotin כחלק ממחקר אקראי בשלב שלוש. המשתתפים במחקר חוו רלפסיה לאחר השתלה של תאי גזע אוטולוגיים או שנתונייהם לא התאימו להשתלה כזו מלכתחילה. מממצאי המחקר עולה כי ההשרדות ללא התקדמות של המחלה (FPS) היתה 13.2 חודשים בקבוצת הנוטלים pembrolizumab  לעומת 8.3 חודשים בקבוצת הביקורת. החוקרים מציינים כי השיפור ב-FPS של המחלה היה מובהק סטטיסטית ובעל חשיבות קלינית.

מחקר ה-KEYNOTE-204 כלל 304 חולים שחולקו באופן אקראי לקבל טיפול ב-pembrolizumab במינון 200 מ”ג או brentuximab במינון של 1.8 מ”ג לק”ג משקל גוף, דרך הוריד, מדי שלושה שבועות. הטיפול ניתן עד 35 מחזורי טיפול בסך הכל. גיל החולים הממוצע היה 36 ו-35 בהתאמה. כ-37% מהחולים שהשתתפו במחקר עברו השתלת תאי גזע אוטולוגית. 40% מהחולים היו רפרקטוריים לטיפול קו ראשון, ו-32% מהם חוו רלפסיה בתוך כשנה. ההשרדות ללא התקדמות של המחלה כאמור היה 13.2 חודשים לעומ 8.3 חודשים בקבוצת הטיפול וקבוצת הביקורת בהתאמה. יחס הסיכונים עמד על 0.65, עם 95% confidence interval, טווח 0.48-0.88 וערך P = .00271). ממצאים נוספים מהמחקר העמידו את יחס הסיכונים על 0.61 עבור חולים שלא התאימו להשתלה אוטולוגית, 0.52 עבור חולים עם מחלה רפרקטורית ראשונית ו0.67 במטופלים שלא קיבלו טיפול ב-brentuximab vedotin בעבר.

שיעור תופעות הלוואי החמורות היה דומה בשתי קבוצות הטיפול. אך מבחינה מספרית היו יותר מקרים בקבוצת הטיפול ב-ב-pembrolizumab. לדברי החוקרים, שכיחותה של פנאומיטיס (Pneumonitis) היתה גבוהה יותר בקבוצה שטופלה ב-pembrolizumab , אך הם מציינים כי המחלה בחולים אלה, היתה ניתנת לשליטה.

החוקרים מסכמים כי הם ממליצים לקבוע כי על הטיפול בתרופה, programmed death1 inhibitor, להפוך לטיפול סטנדרטי מועדף בחולים עם relapsed/refractory classic Hodgkin lymphoma  שחוו רלפסיה לאחר השתלה או שלא התאימו להשתלה. הם מציינים כי הטיפול ב- brentuximab vedotin נחשב לטיפול הסטדנרטי בחולים שעברו רלפסיה לאחר השתלת תאי גזע אוטולוגית, אך בחולים שלא התאימו להשתלה, בשל מחלה כימורפרקטורית, בשל גילם או בשל מחלות רקע, לא נקבע סטנדרט טיפולי. המחקר מומן על ידי Merck Sharp & Dohme.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה