Chronic Kidney Disease

הרעה בתפקודי כליות במהלך שנה לאחר שיחרור מאישפוז בשל אי ספיקת לב אקוטית קשורה לסיכון מוגבר לתמותה (J Am Heart Assoc)

החמרה בהפרעות בתפקודי כליות במהלך השנה הראשונה לאחר שחרור מאשפוז בשל אי ספיקת לב חריפה בלתי מפוצה (ADHF) קשורה לעלייה בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית ותמותה מכל סיבה, כך עולה ממחקר חדש מ-J Am Heart Assoc .

ברקע מציינים החוקרים כי הפרעות בתפקודי כליה הן נפוצות ומהוות את גורם הסיכון החזק ביותר לפרוגנוזה רעה בחולים עם ADHF , ולעיתים הפרעות אלה מוחמרות לאחר השחרור. המשמעות של ההרעה בתפקודי הכליה (WRF) לאחר שחרור לא נחקרה באופן מקיף בהשוואה לתפקודי הכליה הבסיסיים בעת האישפוז או WRF במהלך האשפוז.

במחקר הנוכחי עקבו החוקרים אחר 611 מטופלים עוקבים עם ADHF שאושפזו באופן דחוף, מהם ל- 223 מטופלים היו 3 מדידות של רמות קריאטינין בסרום (SCr) : באשפוז , בשחרור ולאחר שנה, ואלה נכללו במעקב אחר אירועים חריגים.

החוקרים חילקו את המטופלים ל-2 קבוצות על פי הנוכחות או העדר של החמרה בתפקוד הכלייתי לאחר שנה מהשחרור, תוך שימוש בהגדרה של עליה אבסולוטית של SCr מעל 0.3 מ”ג/ד”ל ו-25% עלייה ב-SCr לאחר שנה , בהשוואה לערכים בשחרור. 

המעקב כלל דיווחים על תמותה מכל סיבה או תמותה קרדיווסקולרית. במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 35.4 חודשים, הרעה בתפקודי כליות לאחר שנה הופיע ב-48 מתוך 233 המטופלים.  דווח על 66 מקרי תמותה מכל סיבה.

תמותה מכל סיבה ותמותה קרדיווסקולרית היו גבוהים באופן מובהק במטופלים עם הרעה בתפקודי כליות על פי אנליזת קפלן-מאיר.  בניתוח רב משתנים תוך שימוש במודל COX נמצא שהרעה של תפקודי הכליות בשנה הראשונה הייתה גורם חיזוי חזק לתמותה מכל סיבה ולתמותה קרדיווסקולרית.

רמות המוגלובין ו-BNP בשחרור ומקטע פליטה נמוך מ-50% היו גורמי חיזוי בלתי תלויים להרעה בתפקוד הכלייתי.

החוקרים מסכמים כי במטופלים עם ADHF , הרעה בתפקודי כליות במהלך השנה הראשונה לשיחרור קשורה לסיכון מוגבר לתמותה מכל סיבה ותמותה קרדיווסקולרית.

J Am Heart Assoc. 2014;3:e001174

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה