Chronic Kidney Disease

סקירה שיטתית: התועלת של Sevelamer בטיפול בחולים עם מחלת כליות כרונית כוללת השפעות פליאוטרופיות , מעבר לאיזון רמות זרחן בדם (NEFROLOGIA)

בכתב העת Nefrologia פורסם מאמר סקירה להערכת ההשפעות של טיפול ב-Sevelamer (רנוולה, סאנופי) בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת, לאחר שמספר מחקרים דיווחו על השפעות פליאוטרופיות של Sevelamer, מעבר לאיזון רמות זרחן בדם.

Sevelamer  הינו סופח זרחן שאינו סידן, המשמש לטיפול בחולים עם מחלת כליות כרונית מתקדמת ולאיזון רמות זרחן בדם בחולי דיאליזה. בסקירה הנוכחית בחנו החוקרים את ההשפעות השונות של Sevelamer עליהן דווח במחקרים שונים.

40-75% מהחולים המתחילים טיפולי דיאליזה סובלים ממחלות לב וכלי דם, האחראיות ל-44% ממקרי התמותה באוכלוסיית חולים זו ומהוות את הגורם החשוב לתחלואה ותמותה קרדיווסקולארית, לאחר תקנון לגיל ומין. מעבר להפחתת ספיגת זרחן הודות ליכולת לספוח אותו במעי ללא תוספת סידן, Sevelamer עשוי להשפיע על מנגנונים אחרים, דוגמת הפחתת FGF23 (Fibroblast Growth Factor) או הורמון PTH (Parathyroid Hormone). יתרה מזאת, מאז שאושר לשימוש פורסמו עדויות להשפעות פליאוטרופיות של מולקולה זו, כולל השפעה על תהליכי דלקת, עקה חמצונית, פרופיל שומנים ותהליכי טרשת עורקים, הסתיידות כלי דם, פגיעה בתפקוד אנדותל והפחתת רעלנים.

ההשפעות הפליאוטרופיות של Sevelamer נובעות מההשפעה של המולקולה על מערכת העיכול. התרופה נקשרת למלחי מרה ויכולה לספוח מולקולות אחרות במערכת העיכול. השפעה זו פשוט מחזקת את חשיבות מערכת העיכול בחולים אורמיים וסוללת את הדרך לאפשרויות טיפול חדשות בהן מערכת העיכול היא אתר הפעולה בחולים עם מחלת כליות כרונית וסיבוכים נלווים.

ההשפעה של Sevelemar על פרופיל השומנים (הפחתת ספיגת שומנים במערכת העיכול) עומדת בבסיס התועלת מבחינת שיעורי התמותה הקרדיווסקולארית.

העדויות בספרות הרפואית מעידות כי הטיפול ב-Sevelamer מלווה בשיעורי תמותה קרדיווסקולארית נמוכים יותר. לאחר למעלה מעשר שנות ניסיון עם הטיפול התרופתי, ההשפעות של Sevelamer נובעות מיכולת התרופה לספוח מולקולות אחרות במערכת העיכול, מעבר לזרחן, עם הפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם. הירידה ברמות LDL, כולסטרו, פנולים, חומצה אורית ורעלנים תורמת להפחתת תהליכים דלקתיים ועקה חמצונית בחולים אלו.

להשפעות הללו של Sevelamer יש חשיבות קלינית, כולל הסתיידות כלי דם, טרשת עורקים, פגיעה בתפקוד אנדותל ואנמיה והתוצאה הסופית היא שיפור שיעורי ההישרדות בחולים עם מחלת כליות כרונית.


NEFROLOGIA 2015; 35(2):207-217

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה