בהנחיות הראשונות מטעם ה-AAOS (American Academy of Orthopedic Surgeons) וה-ADA (American Dental Association) כותבים המומחים כי טיפול אנטיביוטי מניעתי אינו נדרש בכלל המקרים לטיפולי שיניים שגרתיים בחולים עם שתלי מפרקים, כי עדיין לא התקבלה החלטה סופית באשר ליעילות טיפול אנטיביוטי מקומי במהלך טיפולי שיניים וכי בחולים עם שתלי מפרקים יש להקפיד במיוחד על היגיינת הפה. ההמלצות החדשות מופיעות במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Bone and Joint Surgery.

לדברי הכותבים, בשנת 2010 בוצעו בארצות הברית למעלה מ-300,000 ניתוחי החלפת מפרק ירך ולמעלה מ-650,000 ניתוחי החלפת מפרק ברך, והשיעור הממוצע של זיהומים סביב שתלי ירך, ברך ועמוד-שדרה עמד על 2%. הטיפול בזיהומים אלו דורש לרוב ניתוח נוסף וטיפול אנטיביוטי ממושך.

ההמלצה הראשונה מציעה כי רופאים ישקלו שינוי של הרגלי הטיפול האנטיביוטי המונע לחולים העוברים טיפולי שיניים. ישנן עדויות באיכות טובה לפיהן טיפול אנטיביוטי מניעתי מפחית את ההיארעות של בקטרמיה המופיעה לאחר טיפולי שיניים. עם זאת, הם לא מצאו עדות ישירה לכך שבקטרמיה מעלה את הסיכון לזיהום בשתל מפרק.

המומחים מסבירים כי הם ממשיכים במתן טיפול אנטיביוטי מניעתי למרבית החולים, מאחר שאין הרבה עדויות התומכות בהימנעות מצעד זה. למרות זאת, הם מאמינים כי ככל הנראה סביר להפסיק את הטיפול השגרתי בחולים עם היגיינת פה טובה, המבקרים באופן קבוע אצל רופא השיניים. לרוע המזל, למרבית החולים אין את המשאבים לפנות באופן שגרתי לרופאי השיניים, בתדירות של פעם או פעמיים בשנה, ולכן, היגיינת הפה אינה אופטימאלית.

הגורמים לזיהומים כוללים כניסת פתוגנים לפצע במהלך הניתוח, פיזור המטוגני, הישנות זיהום במפרק לאחר זיהום קודם, והתפשטות זיהום מאתר מקומי.

לפי ההמלצה השנייה, מאחר שאין מספיק עדויות חד-משמעיות, המומחים לא הצליחו להמליץ בעד או נגד מתן טיפול אנטיביוטי מקומי בחולים עם שתל תותב או שתל אורתופדי אחר, שעברו טיפולי שיניים.

לפי ההמלצה השלישית, אין עדויות מהימנות הקושרות בין היגיינת פה ירודה ובין זיהום שתל תותב והמומחים קובעים כי בחולים עם שתל מפרק תותב או שתל אורתופדי אחר יש לשמור על היגיינת פה טובה.

העדר מעקב קבוע של רופא שיניים כרוך בסיכון גבוה יותר מהסיכון הנובע מאי מתן טיפול אנטיביוטי מניעתי על-בסיס קבוע. ישנה חשיבות רבה לשמירה על היגיינת פה עם צחצוח שיניים על-בסיס קבוע, חיטוי מקומי וביקורת שגרתית אצל רופא שיניים. האתגר הגדול ביותר נובע מכך שלחולים רבים אין ביטוח שיניים ולכן קשה למרבית החולים לשמור על היגיינת שיניים טובה.

המומחים קוראים לרופאי שיניים לייעץ למטופליהם לציין כל שתל מפרק בעברם כאשר קובעים תור לרופא השיניים. באופן זה רופא השיניים יוכל להתייעץ עם מנתח אורתופד ולקבוע את הצורך בטיפול. במקרים בהם יש ספק, ככל הנראה יש מקום לטיפול המוקדם. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי טיפול אנטיביוטי אינו חף מנזקים וייתכנו תגובות אלרגיות (5-10% מהחולים הנוטלים מוקסיפן, לדוגמא), או התפתחות חיידקים עמידים.

J Bone Joint Surg Am. 2013;95:745-747

לידיעה במדסקייפ