חדשות

הבטיחות והיעילות של תומכנים עם פולימר מתכלה ולא-מתכלה בחולים בסיכון גבוה (מתוך כנס ה-SCAI)

16/05/2020

 

מניתוח נתוני מחקר TWILIGHT שהוצגו במהלך הכנס הווירטואלי מטעם ה-Society for Cardiovascular Angiography and Interventions עולה יעילות דומה בקרב חולים בסיכון גבוה אשר טופלו בתומכנים עם פולימר מתכלה ותומכנים עם פולימר לא-מתכלה ותועלת דומה לטיפול ב-Ticagrelor (ברילינטה).

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תומכנים מצופי-תרופה מצופים בפולימר מתכלה עשויים להיות בטוחים יותר, עם יעילות דומה, בהשוואה לפולימרים לא-מתכלים. כעת הם ביקשו לבחון את ההבדלים בין התומכנים בחולים בסיכון גבוה תחת טיפול ב-Ticagrelor.

 

החוקרים השלימו ניתוח נתונים ממחקר TWILIGHT אשר טופלו בתומכן מצופה Everolimus עם פולימר מתכלה או בתומכן מצופה תרופה עם פולימר לא-מתכלה. לאחר התערבות כלילית מילעורית מוצלחת ושלושה חודשי טיפול ב-Ticagrelor עם אספירין, החולים חולקו באקראי לטיפול באספירין או פלסבו למשך שנה אחת; בחירת תומכן מצופה-תרופה הייתה נתונה להחלטת הרופא.

 

התוצא העיקרי היה שיעורי כישלון נגע מטרה, אשר כלל משלב של תמותה לבבית, אוטם לבבי על-רקע כלי הטרה, רה-וסקולריזציה של נגע המטרה על-רקע תסמינים קליניים או תרומבוזיס של התומכן.

 

מחקר TWILIGHT-SYNERGY כלל 5,481 חולים שחולקו באקראי לטיפול בתומכן מצופה תרופה עם פולימר מתכלה (491 חולים), או לתומכן מצופה תרופה עם פולימר לא-מתכלה (4,990 חולים). בחירת תומכן מצופה-תרופה הייתה נתונה להחלטת הרופא.

 

לאחר שנה אחת, שיעורי כישלון נגע המטרה עמדו על 6.4% בחולים שטופלו בתומכן עם פולימר מתכלה ועל 6.1% בקרב אלו שטופלו בתומכן עם פולימר לא-מתכלה (יחס סיכון מתוקן של 0.93, רווח בר-סמך 95% של 0.64-1.35). התועלת הייתה עקבית בתתי-קבוצות שכללו חולים עם ובלי סוכרת, נוכחות מחלה רב-כלית ואת אורך התומכן. שיעורי תרומבוזיס ודאי/סביר של התומכן היו דומים בין שתי הקבוצות (0.8% לעומת 0.9%).

 

החוקרים מדווחים עוד כי תוצאי הסיום המשניים היו דומים בקרב אלו שטופלו בתומכנים עם פולימר מתכלה ופולימר לא-מתכלה, עם שיעורי אוטם לבבי או תמותה קרדיווסקולארית של 3.5% לעומת 5.0%, בהתאמה (יחס סיכון מתוקן של 0.64, רווח בר-סמך 95% של 0.40-1.04); שיעורי תמותה מכל-סיבה של 0.9% לעומת 1.6% (יחס סיכון מתוקן של 0.54, רווח בר-סמך 95% של 0.22-1.33); שיעורי רה-וסקולריזציה של נגע המטרה של 5.3% לעומת 4.4%, בהתאמה (יחס סיכון מתוקן של 1.01, רווח בר-סמך 95% של 0.67-1.53) ושיעורי אוטם לבבי על-רקע כלי המטרה של 1.6% לעומת 2.2% (יחס סיכון מתוקן של 0.73, רווח בר-סמך 95% של 0.35-1.50).

 

בקרב חולים שטופלו ב-Ticagrelor בלבד, לעומת Ticagrelor עם אספירין תועד מספר קטן יותר של אירועי דמם בדרגה 2, 3 או 5 לפי סיווג BARC, ללא תלות בשימוש במסתם עם פולימר מתכלה (5.6% לעומת 8.2%, יחס סיכון של 0.66, רווח בר-סמך 95% של 0.32-1.37) או פולימר לא-מתכלה (4.1% לעומת של 6.7%, יחס סיכון מתוקן של 0.60, רווח בר-סמך 95% של 0.47-0.77).

 

חשוב מכך, שיעורי תמותה, אוטם לבבי או אירוע מוחי היו דומים עם טיפול ב-Ticagrelor בלבד או ב-Ticagrelor עם אספירין, בין אם החולים טופלו בתומכן עם פולימר מתכלה (3.4% לעומת 3.3%) או פולימר קונבנציונאלי (3.9% בשתי הקבוצות).

 

החוקרים כותבים כי למרות התקוות לפולימר מתכלה וכי יהיה סיכון קטן יותר לתרומבוזיס של התומכן עם תומכנים אלו עם היעלמות הפולימר לאחר שלושה חודשים, מהממצאים לא נראה כי כך הדבר.

 

מתוך כנס ה-SCAI

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© e-Med 2020 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני