Glaucoma

מטה אנליזה חדשה משווה בין תכשירים שונים כתוספת לטיפול בגלאוקומה (מתוך Archives of Opthalmology)

מאת ד”ר בן פודה שקד

ממטה-אנליזה חדשה אשר פורסמה בגיליון יולי של ירחון Archives of Opthalmology עולה כי כאשר חולים הסובלים מגלאוקומה זקוקים להוספת תכשיר שני לצד הטיפול באנאלוג לפרוסטגלנדינים (Prostaglandin analog, PGA), קבוצות התרופות המתאימות ביותר לכך הן ככל הנראה חסמים בטא-אדרנרגיים ותכשירים מקבוצת ה-Topical carbonic anhydrase inhibitors (TCAI’s).

החוקרים מצאו כי חסמי בטא, תכשירים מסוג TCAI ואגוניסטים אלפא-2 אדרנרגיים הראו כולם תוצאות טובות בהורדת הלחץ התוך עיני (Intraocular pressure, IOP) הממוצע ובהורדת שיא הלחץ התוך עיני, כשניתנים לצד טיפול ב-PGA.

עם זאת, ביחס לרמות הבינוניות והנמוכות (של לחץ תוך עיני), הם מציינים כי אגוניסטי אלפא היו פחות יעילים בצורה מובהקת מאשר שתי הקבוצות האחרות של התרופות, אם כי החשיבות הקלינית ארוכת הטווח של הבדלים אלו אינן ברורות.

החוקרים מספרים כי בניסיונם האישי, אלא אם קיימת התווית נגד, בחירתם הראשונה לתכשיר שיתווסף ל-PGA הינה בקבוצת מעכבי Carbonic anhydrase.

ממצאי המטה-אנליזה החדשה מתבססים על תוצאותיהם של עשרה מחקרים מבוקרים שבוצעו בהקצאה אקראית ופורסמו עד לחודש אפשריל 2009, ובהם דווח על הלחץ התוך עיני בתחילת המעקב במהלך טיפול מונותרפי ב-PGA וכן בתום מעקב לאחר הוספת טיפול בתכשיר להורדת הלחץ התוך עיני.

החוקרים מציינים כי הטיפול המוכח היחיד לגלאוקומה הינו הורדת הלחץ התוך עיני, וכי תכשירים מסוג PGA הינם הנפוצים ביותר בשימוש בהקשר זה בארצות הברית. עם זאת, ב-40-50% מהחולים תרופה אחת לבדה אינה מספיקה על מנת להוריד את ה-IOP כנדרש. לדבריהם, בעבור אוכלוסייה רחבה זו של חולים הזקוקים להורדה נוספת של הלחץ באמצעות יותר מתרופה אחת, הספרות הקיימת מספקת הנחיות מוגבלות וסותרות מבחינת התכשיר המיטבי להוספה למשטר הטיפולי.

החוקרים מדווחים כי 80% מהנבדקים בכל אחד מעשרת המחקרים שנכללו בניתוח סבלו מגלאוקומה רחבת-זווית ומיתר לחץ תוך עיני, ההתוויות השכיחות ביותר להוספת תכשיר שני לטיפול. התכשירים השונים ניתנו פעמיים או שלוש פעמים ביום. הם מוסיפים כי כל שלושת סוגי התכשירים להורדת הלחץ התוך עיני הביאו אכן לירידה משמעותית ב-IOP בהשוואה לערכים הבסיסיים.

עם זאת, היעילות של התכשירים השונים הייתה שונה על פי פרק הזמן שעבר מנטילתם. החוקרים מבהירים כי בפרק הזמן הרחוק ביותר מהשימוש בתכשיר הנוסף, הלחצים התוך עיניים לא מצויים היו תחת שליטה באותה המידה בקבוצת אגוניסטי האלפא2 בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות, וכי ממצא זה הגיע לכדי מובהקות סטטיסטית.

החוקרים מוסיפים כי הירידות הממוצעות בשיא ה-IOP וב-IOP המשתנה על פי שעות היום היו דומות בין שלוש הקבוצות, אולם ביחס לערכי השפל, הירידה הנוספת הממוצעת הייתה רבה יותר בעקבות השימוש ב-TCAI’s (2.98 mmHg) ובחסמי בטא (3.12 mmHg) בהשוואה לאגוניסטי אלפא2 (2.01 mmHg; p<0.001).

באותו האופן, בערכים בינוניים של IOP, הירידה הממוצעת הייתה רבה יותר בעקבות השימוש ב-TCAI (2.96 mmHg) או חסם בטא (2.97 mmHg) בהשוואה לאגוניסט אלפא2 (1.98 mmHg; p=0.003 בהשוואה ל-TCAI ו-p=0.008 בהשוואה לחסם בטא).

תופעות הלוואי המיוחסות לטיפול אשר הצריכו את הפסקתו נרשמו ב-5.40% מהנבדקים שטופלו באגוניסט אלפא, לעומת 0.40% בקבוצת חסמי הבטא (p=0.002) ו-2.34% בקבוצת ה-TCAI.

לדברי החוקרים, כאבים או תחושת שריפה בעיניים או בעפעפיים ויובש בפה (xerostomia) היו שכיחים יותר באופן מובהק בעקבות הטיפול באגוניסטים לאלפא (p<0.001 לעומת שתי הקבוצות האחרות), בעוד שהטיפול ב-TCAI’s הגביר את הסיכון של החולים להפרעה בחוש הטעם (p=0.007 לעומת אגוניסטי אלפא ו-p=0.001 לעומת חסמי בטא). עייפות, חולשה או סחרחורות היו שכיחות יותר עם אגוניסטי אלפא (p=0.007) וחסמי בטא (p=0.02) לעומת TCAI’s.

החוקרים מציינים כי הם באופן אישי מעדיפים את השימוש ב-TCAI’s בהתבסס על תוצאות מחקרם זה ומחקר נוסף שפרסמו בשנת 2007, בו השוו באופן ישיר את היעילות של אגוניסטים לאלפא2 עם TCAI’s והגיעו לתוצאות דומות.

במחקר נוסף אשר פורסם בגיליון יולי של ירחון Opthalmology בוצעה סקירה סיסטמטית של 29 מחקרים מבוקרים שבוצעו בהקצאה אקראית ובחנו את ההשפעות על הורדת הלחץ התוך עיני של הטיפול בחסמי בטא טופיקליים (Timilol, או חסם בטא אחר סלקטיבי או שאינו סלקטיבי), בשילוב עם אחד משלושה תכשירים מסוג PGA (Bimatoprost 0.03%, Iatanoprost 0.0005% או Travoprost 0.004%). המחקרים פורסמו בין השנים 1990 ו-2009, ומרבית החולים סבלו מגלאוקומה רחבת-זווית או יתר לחץ תוך עיני.

בין הממצאים שדווחו, מציינים החוקרים כי הוספת Iatanoprost בשעות בערב לטיפול ב-Timilol פעמיים ביום הביאה לשינוי כולל של -6.3 mmHg. בנוסף, החלפת המשטר הטיפולי למינון קבוע של Timilol ו-Iatanoprost בשעות הבוקר הביא לשינוי כולל של -2.8 mmHg.

התחלת טיפול משולב במינון קבוע כלשהו של Timilol ו-PGA בשעות הבוקר הביא לשינוי כולל של -8.4 mmHg (טווח, -9.1 – -7.9 mmHg). התחלת הטיפול בשילוב קבוע כלשהו של Timilol ו-PGA בשעות הערב הביא לשינוי כולל של -8.6 mmHg (טווח, -10.1 – -7.3 mmHg).

החוקרים מסכמים כי השימוש המקביל ב-Iatanoprost וב-Timilol הוביל לירידה נוספת משמעותית יותר בלחץ התוך עיני בהשוואה לטיפול המשולב הקבוע. בנוסף, לא נצפו הבדלים בהשפעה הממוצעת של הורדת ה-IOP בין מנה בשעות הערב וכזו בשעות הבוקר של טיפול משולב קבוע של Timilol ו-PGA, אם כי הירידות המשמעותיות ביותר בלחץ התוך עיני נצפו בעקבות מתן התרופות בשעות הערב. ממצאים אלו ניתנים להסבר על ידי המבנה השונה של המחקרים שנבדקו, מציעים החוקרים.

Arch Ophthalmol 2010;128(7):825-833

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה