עדויות חדשות שפורסמו בכתב העת BMJ מצביעות על התועלת האפשרית של טיפול פליאטיבי בחלק מהחולים הסופניים עם מחלה לא-ממארת. נתונים אלו תומכים בהגדלת הגישה לטיפול פליאטיבי דרך הכשרת רופאים ושיפור מודלי טיפול פליאטיבי בחולים הנוטים למות.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין התחלת טיפול פליאטיבי חדש במהלך ששת החודשים האחרונים לחיים, שימוש בשירותי בריאות ואתר התמותה של מבוגרים שהלכו לעולמם עקב מחלה לא-ממארת ולהשוות נתונים אלו אל מול מבוגרים שהלכו לעולמם עקב ממאירות. החוקרים השלימו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסיה, שנערך באונטריו, קנדה, בין השנים 2010-2015.

מדגם המחקר כלל 113,540 מבוגרים שהלכו לעולמם עקב מחלה ממארת ומחלה לא-ממארת, אשר השלימו טיפול פליאטיבי חדש במהלך ששת החודשים האחרונים לחייהם. החוקרים בחנו את שיעור הביקורים בחדרי מיון, אשפוזים לבתי חולים ואשפוזים ליחידת טיפול נמרץ והסיכויים לתמותה בבית לעומת תמותה בבית חולים לאחר ביקור ראשון לטיפול פליאטיבי, תוך תקנון למאפייני החולים.

בחולים שהלכו לעולמם עקב מחלה לא-ממארת, דוגמת אי-ספיקת לב, שחמת כבד ואירוע מוחי, טיפול פליאטיבי לווה בשיעור הביקורים לחדרי מיון (שיעור של 1.9 לעומת 2.9 פניות לשנת-מטופל; יחס שיעורים מתוקן של 0.88, רווח בר-סמך 95% של 0.85-0.91), אשפוזים לבית חולים (שיעור של 6.1 לעומת 8.7 מקרים לשנת-מטופל; יחס שיעורים מתוקן של 0.88, רווח בר-סמך 95% של 0.86-0.91) ואשפוזים ליחידת טיפול נמרץ (שיעור של 1.4 לעומת 2.9 מקרים לשנת-מטופל; יחס שיעורים מתוקן של 0.59, רווח בר-סמך 95% של 0.56-0.62) בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול פליאטיבי. עוד תועד סיכוי גבוה יותר למוות בבית או בבית אבות, בהשוואה לתמותה בבית חולים בקרב חולים אלו (49.5% לעומת 39.6%; יחס סיכויים מתוקן של 1.67, רווח בר-סמך 95% של 1.60-1.74).

בחולים שהלכו לעולמם עקב דמנציה, טיפול פליאטיבי לווה בשיעורים גבוהים יותר של ביקור בחדרי מיון (שיעור של 1.2 לעומת 1.3 מקרים לשנת-מטופל; יחס שיעורים מתוקן של 1.06, רווח בר-סמך 95% של 1.01-1.12) ואשפוזים לבית חולים (3.6 לעומת 2.8 מקרים לשנת-מטופל; יחס שיעורים מתוקן של 1.33, רווח בר-סמך 95% של 1.27-1.39) וסיכוי נמוך יותר לתמותה בבית או בבית אבות (72.1% לעומת 83.5%; יחס סיכויים מתוקן של 0.68, רווח בר-סמך 95% של 0.64-0.73). עם זאת, שיעורים אלו השתנו בתלות בשאלה אם חולה שהלך לעולמו עם דמנציה התגורר בביתו או בבית אבות. החוקרים לא זיהו קשר בין שימוש בשירותי רפואה וטיפול פליאטיבי בקרב חולים שהלכו לעולמם עקב דמנציה והתגוררו בקהילה, כאשר בחולים אלו תועדו סיכויים גבוהים יותר למות בביתם.

ממצאי המחקר מדגישים את התועלת הפוטנציאלית של טיפול פליאטיבי בחלק מהחולים הנוטים למות שלא על-רקע מחלה ממארת.

BMJ 2020