Head and Neck Cancer

מנהלי המחלקות הפנימיות קוראים לרה”מ ולשר האוצר ללמוד וליישם ללא דיחוי המלצות ועדת טור כספא שלהן משמעות גדולה עוד יותר בעידן הקורונה והפוסט-קורונה

מאת  מערכת אי-מד

האיגוד לרפואה פנימית קיים היום מסיבת עיתונאים שלישית שבה קרא למשרד האוצר ולרה”מ להיכנס לעובי הקורה של בעיית המחלקות הפנימיות, ללמוד את דו”ח והמלצות ועדת טור כספא ולפעול בהתאם. 

להלו תמלול הסקירות שהוצגו ע”י פרופ’ אליס יו”ר האיגוד, ומנהלי מחלקות נוספים:

פתיחה פרופ’ אבישי אליס

שלום רב, אני אבישי אליס. פרופ’. מנהל מחלקה פנימית בבלינסון, ויו”ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית.
החלטנו להתכנס למסיבת עיתונאים נוספת, בפעם השלישית בתולדותינו כאיגוד, כי אנחנו משוועים להנהגה בממשלה, ובעיקר מכוונים דברינו למשרד האוצר ולראש הממשלה. זו פעם ראשונה בתולדותינו כאיגוד שאנחנו הלכה למעשה בחזית אחת יחד עם משרד הבריאות מול האוצר, ומקווים להבנה ולהתעוררות באוצר.

למעשה, חרף היותנו עוגן אסטרטגי מרכזי בבסיס מערכת הבריאות הציבורית, אנו כבר בפעם השלישית מוצאים את עצמנו נאלצים להעביר מסרים באופן ישיר לציבור ולהנהגה, אחרת נמשיך להישאר שקופים, כפי שהיינו עשרות שנים שבהן הרפואה הפנימית הופקרה מבחינת השקעה במשאבים פיזיים ובמשאבי כוח אדם, הופקרה מבחינת התקציבים, הניהול, החשיבה וכל פרמטר אפשרי.

על רקע מגיפת הקורונה, אנחנו תקווה שברור כעת לכל בר דעת, ואפילו יותר מהעבר, עד כמה משמעותיות הדאגות שלנו בעניין המחלקות הפנימיות והצוותים, עד כמה האמירה: ‘אנחנו עוגן אסטרטגי במערכת הבריאות הציבורית‘ התעצמה והתבססה, עד כמה אנחנו המענה לכל פנדמיה ותחלואה שפורצת ותפרוץ, עד כמה המחלקות הפנימיות הן עמוד השדרה של בתי החולים.

נשתף כאן במחשבות ובנושאים המעסיקים אותנו ומטרידים אותנו במאוד בימים אלו, הן במחלקות הפנימיות, והן במחלקות הפנימיות קורונה.

אבל לפני הכל, מספרים וסטטיסטיקה:
ארבעתנו כאן מייצגים את 111 מנהלי המחלקות הפנימיות בבתי החולים בישראל. סך הכול במחלקות כ- 1,300 רופאים. כשליש מומחים, כלומר:
כ- 450 רופאים מומחים ברפואה פנימית, ועוד כ- 850 מתמחים.

במחלקות הפנימיות (ובימים אלו גם במחלקות פנימיות קורונה, מחלקות שעברו הסבה מפנימיות שגרתיות ופנימיות קורונה), קרוב ל- 4,000 מיטות אשפוז, שהן כרבע מסך כל מיטות האשפוז ברפואה הציבורית בישראל.
בפועל, אנחנו מטפלים מידי שנה בקרוב לכ- 350,000 חולים מאושפזים.
כלומר, ואני מבקש שוב לחזור ולהדגיש, מערכת הרפואה הציבורית בפועל נשענת עלינו.

בימי הקורונה עשרות מחלקות פנימיות עברו הסבה לפנימיות קורונה. וככל שהזמן עובר הונהגה רוטציה בין המחלקות הפנימיות. ברוב בתי החולים מתקיימים כל כמה חודשים סבבים. פנימיות שגרתיות – מוסבות להיות פנימיות קורונה, ופנימיות קורונה – חוזרות למצבת המחלקות הרגילות של הרפואה הפנימית.
המטרה היא לאפשר ונטילציה לצוותים הרפואיים, לצמצם שחיקה, וגם לא לפגוע במהלך ההתמחות. לא טוב למתמחים שלנו להיחשף רק לקורונה ולהחמיץ אפשרות התמחות במגוון העצום של התחלואות מחלקות.

בשיא גל הקורונה השני כ- 40% מהמחלקות הפנימיות עברו הסבה לפנימיות קורונה. זה אומר שנגרעו כ- 1,500 מיטות אשפוז מהרפואה הפנימית.
כרגע, הנתון העדכני הוא כ- 20% מהמחלקות הפנימיות מוסבות ל’פנימיות קורונה’. כלומר, אנו בפתח החורף, כרגע עם פחות כ- 800 מיטות אשפוז במחלקות הפנימיות השגרתיות. והמספרים הללו עלולים כמובן להשתנות באחת, עם הגידול בתחלואת הקורונה.
אני מבקש להציף נושא חדש, שלא מדברים עליו והוא: מחלימי הקורונה.. מדובר בחולים הסובלים מסיבוכים קשים של הקורונה, נשימתיים ואחרים, המצריכים המשך אשפוז לעיתים ארוך ומורכב ועל אף שרשמית החלימו מקורונה.

כלומר, אנחנו גם מחלקות פנימיות שגרתיות, גם מחלקות פנימיות קורונה, וכעת, גם מחלקות שבהן מאושפזים רוב מחלימי הקורונה, שסובלים מסיבוכים רפואיים לאחר שכבר החלימו.

אני חוזר שוב, כי זה מהותי. מגיפת הקורונה הבהירה מעבר לכל ספק (בעיקר לאלה שהיה ספק כלשהו בליבם בעבר), עד כמה חשוב לשמר את חוסננו ברפואה הפנימית.

אני מאמין שמסר זה נקלט והוא ברור לציבור ולחלקים המקצועיים במשרד הבריאות, אך לא ברור עדיין במשרד האוצר ובלשכת ראש הממשלה.

בתחילת ינואר ,2018 לפני כמעט שנתיים, פתחנו במחאה. צילמנו במסדרונות מאושפזים, פרסמנו את התפוסות במחלקות הפנימיות, מול ההיקף הנמוך של כוח האדם הרפואי.
חשפנו את המצב האמיתי: עומסים, צפיפות, רפואה לא מיטבית, צוותים רפואיים שחוקים, קושי להשאיר מתמחים ומומחים במחלקות,
חשפנו את הקשיים את התסכול שלנו כרופאים שיודעים שדברים צריכים להתנהל אחרת, אבל ממשלות ישראל, מזה שנים רבות, מתעלמות.

גילינו שללחץ הציבורי ולתקשורת יש תפקיד חשוב.
בזכות בליץ תקשורתי ומחאה, לא הייתה ברירה למשרד הבריאות בקדנציה הקודמת, אלא להקים את הועדה לשיפור הרפואה הפנימית, בראשות פרופ’ טור כספא, ובשיתוף האוצר, נציגות קופות החולים, מנהלי בתי החולים ואנו הרופאים מהמחלקות.

ועדת טור כספא הגישה דו”ח מסודר שהונח על שולחן הממשלה כבר ביולי 2019. הדו”ח מתאר את משבר הרפואה הפנימית, ומציג מתווה מסודר להבראה תוך 5 שנים. ועודנו מחכים.

כבר 9 חודשים מדינת ישראל מתמודדת עם מגיפת הקורונה, עם תחלואה בריאותית בצד תחלואה משנית עצומה, והמחירים גבוהים –
נזקים כלכליים לאוכלוסייה, נזקים נפשיים ונזקים גופניים.

ובכל החודשים הללו אנחנו שואלים
מה למדנו? מה הלקח? איפה אנחנו? שעומדים בחזית המאבק ומתמודדים עם החשש לקריסת מערכת הבריאות, אנחנו זו המערכת!

בשבוע שעבר דיווחנו לתקשורת על שיחה טובה, שקיימנו, עם מנכ”ל משרד הבריאות, פרופ’ חזי לוי, שהבטיח כי תוך 5 שנים לא יהיו אשפוזים במסדרונות. אנחנו מודעים לרצון הטוב במשרד הבריאות. למשרד ברור כיום, מה שלא היה ברור עד לפני שנתיים, עד פרוץ המחאה שלנו, כי חובה להשקיע ברפואה הפנימית, כי לחוסר התקצוב הכרוני ולחוסר ההשקעה יש מחיר כבד. אבל זה לא מספיק.

אני פונה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, אני פונה לשר האוצר, ישראל כץ, לא התפניתם עדיין חודשים ארוכים להיות עימנו בקשר או לברר מידע אודותינו. אנחנו תעודת הביטוח שלכם. אנחנו התשתית עליה אתם נשענים בכל החלטה בעניין הקורונה. אנחנו כאן, אבל חשים שקופים.

אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לעמיתתי, ד”ר רונית זיידנשטיין

ד”ר רונית זיינדשטיין

שמי רונית זיידנשטיין, ד”ר, מנהלת פנימית א’ במרכז הרפואי שמיר אסף הרופא.
כרגע פנימית שגרתית. בינואר נעבור הסבה למחלקה פנימית קורונה.

אני מבקשת לספר מהמחלקה ושלי וממחלקות אחרות איך נראית צפיפות. איך מרגישה שחיקה של צוותים רפואיים. מה משמעות המילים, שבתקופה האחרונה מרבים להשתמש בהן במדורי הכלכלה בתקשורת, ובדיונים בכנסת ובממשלה, כמו: שחיקת המערכת, ‘שמיכה קצרה מידי’, אשפוזי מסדרונות, חוסר בתקינה. אני מבקשת לפרום את המושגים הערטילאיים הללו ליומיום ולחוויות שלי ושל חבריי לרפואה הפנימית.

הבוקר היו אצלי במחלקה 44 מאושפזים. תקן המיטות הרשמי אצלי במחלקה הוא 33 מיטות ועוד 5 לטיפול מוגבר. כלומר: היו אצלי במחלקה אקסטרה 6 מאושפזים.
איפה הם שוכבים? במסדרונות. למעשה, כל השבוע האחרון התפוסה במחלקה שלי נעה בין 120% – 140%.

נתעכב לרגע על משמעות הטיפול המוגבר. מדובר במאושפזים שמצבם התדרדר. מחוברים למכשירים רפואיים. מחייבים השגחה צמודה.
בעולם, חולים כאלו שוכבים במחלקות טיפול נמרץ. לא במחלקות הפנימיות.
אלה החולים, שאנו חוששים בכול רגע נתון מהתדרדרות אצלם. צריכים להשגיח עליהם השגחה קפדנית שוטפת, והטיפול בהם כולל הנשמה , הכנסת עירויים מרכזיים , צנתרים  שונים בפועל, זהו טיפול נמרץ בתוך המחלקה הפנימית.
אגב, במהלך הקורונה התברר דווקא שזה יתרון של מערכת הבריאות הישראלית. באופן פרדוקסלי, דווקא העובדה שיש לנו ניסיון בטיפול מוגבר בחולים ובהנשמות, התגלתה כיתרון. במחלקות הפנימיות יש מיטות הנשמה ויש ניסיון גם בהנשמות, אבל חסרים לנו צוותים לטפל בחולים. נגיע לזה תכף.

כשאנחנו מדברים על תנאי צפיפות נוראה באשפוז, אנחנו מתכוונים לכך שאנו נאלצים  להשכיב חולים בפרוזדורים, כך שהרגליים של המאושפז משה, כמעט מתחככות בראש של המאושפז גנאדי, או של מוחמד, ושהמשפחה של שרה, למעשה, חשופה לשיחות הפרטיות של משפחת המאושפזת לאריסה. אין פרטיות ואין תנאים לטיפול.
כמה קשה למאושפזים שלנו עם העדר הפרטיות, עם האור בלילה וחוסר השקט? מאוד! אנחנו אמורים לספק לחולים שקט. אפשרות להתאושש. הפוגה להתחזקות, אבל התנאים הפיזיים קשים, וזה לא נעים ולא נכון. 

המשפחות חסרות סבלנות. כל יום יש הרגשה במחלקה אצלי ובמחלקות אחרות, שהפתיל של המשפחות יידלק, שפתאום תגיע אלימות.
המשפחות לא צריכות להתחשב במצוקת תנאי עבודתנו. אזרחי המדינה הזו ראויים לתנאי אשפוז סבירים.

הלחץ הגדול בתנועת המאושפזים, ומנגד העדר מקום פיזי, חוסר כרוני במיטות אשפוז, מחייב אותנו לעבוד כמו טורבו. להאיץ באופן קבוע את שחרור המאושפזים. כבר התחלנו בעבר לספר לציבור שזה לא בסדר. שההרגשה לא נוחה עם תופעה זו. אנחנו כרופאים מחויבים לפי ‘שבועת הרופא’ לעשות כל שלאל ידינו כדי לרפא את מטופלינו. אבל, מה קורה כאשר ניצבת בפנינו דילמה ערכית נוראה:
לשחרר מהר מאושפזים, לא משום שנרפאו, אלא כדי לפנות מיטות?! זו סתירה מובנית בין הצורך לבין הכורח, בין הרצון להשאיר את המאושפזים עוד קצת במחלקות, כדי לברר עד תום עניינים רפואיים ולסייע להם ככל יכולתנו ועל סמך ניסיוננו, לבין הצורך – לשחרר מהר.
אני לא בטוחה שיש עוד מחלקות שמתמודדות עם הדילמה הקשה הזו יום יום כמונו במחלקות הפנימיות.

בואו נעבור לדבר על החייאות. אירוע שקורה לא מעט במחלקות הפנימיות. איך מתארים לפקידים באוצר, שיושבים עם טבלאות האקסל – מה זו החייאה בחדר צפוף, כשהמחלקה עמוסה? עד כמה קשה להיכנס עם מיטת החייאה ועם ציוד לחדר כזה, או גרוע מכך, מהי החייאה במסדרון, מול קהל צופה?!

יש ימים שהתחושה היא שצריך רק להתחיל לחלק כרטיסים למופע ההחייאה. כמה זה נורא לנסות להציל חיי אדם במסדרון?! כמה זה נורא לאחיות ולכוח העזר הסיעודי הנפלא שלנו להפשיט חולים במסדרון כדי להזריק להם באיברים אינטימיים, או להחליף בגדיהם או כל ענין אחר, שצריך להתבצע בתנאי פרטיות.

הגעתי לכאן היום עם תחושת דה ז’ה וו. שוב ושוב כנראה נספר ונדבר, ושוב ושוב ראשי האוצר יתעלמו מאיתנו.

החורף הגיע. יש לנו על הראש אחריות גם לקורונה, גם לשפעת ולדלקות הריאות, וגם אחריות על אינסוף תחלואות אחרות כמו מגפת סוכרת, חולים אונקולוגיים, חולי כליות זיהומים ועוד ועוד. השאלה היא כמה פעמים עוד נאלץ לעבוד בלייצר לחץ תקשורתי ולדווח על המצב?
אנחנו ארבעתנו כאן רופאים. מי שקלע אותנו לסיטואציה הבלתי אפשרית הזו של כורח להתייצב שוב ושוב בפני הציבור כדי להתריע, לעדכן ולקרוא לעזרה, צריך סוף סוף להתעשת.

בשם כלל חבריי לרפואה הפנימית, אני קוראת מכאן לראש הממשלה בנימין נתניהו, לקרוא אליו לפגישה דחופה את שר האוצר, ישראל כץ ואת שר הבריאות יולי אדלשטיין, כדי לתאם הוצאה מהירה אל הפועל של מסקנות הדו”ח הקריטי הזה, טור כספא, לימי הקורונה ובכלל. דו”ח שממתין וממתין להתייחסות. קחו נא את הדו”ח ותתחילו לעבוד.

ד”ר גיא דורי,

שלום. שמי גיא דורי, ד”ר, מנהל פנימית ה’ המרכז הרפואי העמק.

אני מבקש להציף כאן דאגה.
דאגה שמא בסוף מסיבת העיתונאים הזו, יעבור מסר מרכזי למקבלי ההחלטות ולציבור שהבעיה העיקרית ברפואה הפנימית בישראל היא אך ורק: חוסר המיטות.

אנחנו מודאגים מפתרונות קלים, של ריצת אמוק רק לכיוון בינוי, בלי חשיבה מקבילה בו זמנית איך מגדילים את כוח האדם במחלקות הרפואי, הסיעודי, הפארא-רפואי.
רופאים, אחיות ואחרים במחלקות הפנימיות זו התמחות, לא רשימות כוח אדם וציוד, שאפשר למלא ולהשלים בן יום.

אנחנו כמובן מברכים על הכוונה להשקיע בבינוי. חובה להתחיל את הפרוגרמות, כי בינוי אורך זמן, אבל במקביל, אם רוצים לעמוד ביעד של 5 שנים להוצאת הקשישים מהמסדרון, צריך לדעת שתוספת המיטות חייבת להתלוות בתגבור תקינת כוח האדם.
אנחנו קוראים מפה להשלמת תקני דוח טור כספא, כלומר, להגיע תוך 5 שנים ליום שבו מחלקה פנימית תכלול 16 רופאים, כמו שקבע הדו”ח, מהם: שליש מומחים ושני שליש מתמחים. תקני הקורונה, שניתנו לנו, הם זמניים, ובלאו הכי משלימים רק כשליש מהיעד של טור כספא. זה לא מספיק. 

יעד חשוב לא פחות צריך להיות השקעה באיוש תקנים בפריפריה. אנחנו ניצבים בבתי החולים בפריפריה מול קושי גדול של חוסר במועמדים מתאימים למחלקות.

מחר בבוקר, נאמר, יוחלט להוסיף בבית החולים שלי העמק, מחלקה פנימית שישית. אני מבקש לשאול: מי ינהל אותה. מאיפה יגיעו הרופאים המומחים? מאיפה יגיעו המתמחים? מי יישא באחריות? מאיפה יגיעו כוחות עזר סיעודיים? האם מהמחלקות הקיימות, ידוללו עוד השורות?
בשבועות האחרונים אנחנו שומעים הצהרות שמסתמכות על מסקנות דו”ח טור כספא, כי תוך 5 שנים הזקנה לא תהיה במסדרון. אגב, הביטוי ‘הזקנה במסדרון’ – השתרש בשפה ובתודעה. הוא מקומם, ופוגע בזכות הבסיסית של כל אחד ואחת מהמאושפזים לכבוד ולפרטיות.

אצלנו ב’העמק’ אין אמנם אשפוזי מסדרונות, כי פיזית זה לא אפשרי, אך אל דאגה, יש פתרונות אחרים. מאושפזים שלי שנאלצים להתאשפז במחלקות אחרות, והם עדיין תחת אחריותי כמנהל, ועליי נדרש לבקר אותם במחלקות האחרות, לעקוב אחר מצבם, לטפל בהם לשחררם.
זו מערכת בריאות בהפרעה! בין אם מדובר באשפוזי מסדרונות, ובין אם מדובר בפטנטים אחרים.

מנכ”ל משרד הבריאות מצהיר כעת על יעד של הוצאת הקשישים מהמסדרונות תוך 5 שנים ועל תוספת של 800 מיטות!, אצל השר דרעי במשרד הפנים, כך למדנו מדיווחי התקשורת, יש תכנית להאצת בינוי בבתי החולים, גם המנהלים שלנו, מנהלי בתי החולים, לוחצים לתוספות מאות מיטות לפנימיות, זה שיח חדש שמתפשט, וזה כמובן מבורך.


ולמרות שבינתיים מדובר רק בשיח, ועדיין אין בינוי, אנחנו מודאגים, כי אוזנינו לא שומעות צליל דומה בענין עיבוי השורות. אין בכלל חשיבה אמיתית איך משנים את מערך הכוחות במדינת ישראל של צוותי הרפואה הפנימית. האוכלוסייה גדלה ומזדקנת. הקורונה הוסיפה למערכת מותשת ממילא עוד עומסים כבדים.

אי אפשר לרוץ לבינוי מחלקות חדשות, בלי עיבוי השורות. די לזכור שבחודש הבא צפויים עשרות מתמחים מאצלנו במחלקות לעזוב, לאחר השלמת בחינות שלב ב’ חלקם ימשיכו להתמחויות בתת מקצוע הרפואה הפנימית, או ישתבצו לעבודה כרופאים במחלקות שונות, לא רק פנימיות. שוב השורות אצלנו יתדלדלו ובינתיים לא קיבלנו הבטחה מהאוצר שנוכל לקלוט חדשים תחתם.

מאז גל הקורונה הראשון מתברר שהמזל הגדול של מדינת ישראל הוא המוטיבציה והערכיות של הצוותים שלנו במחלקות הפנימיות. נתינה וכוח רצון של רופאים-אחיות- אנשי סיעוד ופארא-רפואה.

אבל אנחנו מרימים היום דגל שחור. אי אפשר עוד להסתמך על רוח הנתינה ועל המסירות. המטופלים שלנו, בין אם בקורונה, בין אם במחלות אחרות, מגיעים אלינו חולים מאוד. זקוקים לצוותים מקצועיים ולזמן כדי להחלים. אנחנו לא מפעל ייצור, למרות, שכך המערכת מתייחסת אלינו.

מיהם החולים שלנו?
מעבר לקורונה? משרד הבריאות פרסם לאחרונה דו”ח אשפוזים במחלקות הפנימיות ובמחלקות פנימיות מוגברות ממנו אפשר ללמוד כי:
האבחנות השכיחות במחלקות הפנימיות שנרשמו כאבחנה ראשונה ב-2019 היו מחלות מחזור הדם (18%), מחלות מערכת הנשימה (17%), סימפטומים, סימנים וממצאים לא תקינים (ללא כאבים בחזה) (19%), כאבים בחזה (7%) ומחלות מערכת השתן (7%).
בממוצע נרשמו 7.6 אבחנות לכול מאושפז!
.הגיל הממוצע של המאושפזים אצלנו הוא 68 שנים. שיעור המבוגרים מקרב המאושפזים הולך ועולה.

אני מבקש להעביר לעמיתי פרופ’ יעקב, קובי אבלין מאיכילוב

פרופ’ יעקב אבליןשלום, אני קובי אבלין, פרופ’, מנהל מחלקה פנימית ח’ באיכילוב ובימים אלו גם ממקימי מרפאת מחלימי הקורונה בבית החולים אצלי.

אני מבקש לדבר היום על מחלימי הקורונה.

פרופ’ אבישי אליס הזכיר קודם את העובדה שחלק ממחלימי הקורונה סובלים לאחר שהבריאו מתסמינים גופניים שונים.
אין לנו עדיין די ניסיון ופרספקטיבה של זמן לבחון האם התסמינים הללו יחלפו עם השנים, או יישארו לתמיד עם מבריאי הקורונה, ובכל זאת אני מבקש להאיר כמה נקודות בסיסיות.

ראשית, קיימת אי הבנה בנוגע למושג ?מחלים?.
אדם נקרא מחלים מבחינה אפידמיולוגית כעבור עשרה ימים, או שבועיים, והמשמעות היא: שהוא אינו מדבק. אבל לא כל מי שהחלים מבחינה אפידמיולוגית החלים במובן שחזר לבריאותו!
במחלקות הפנימיות הרגילות, שאינן מחלקות קורונה, אנחנו מטפלים ביותר ויותר חולים הסובלים מסיבוכים קשים ובלתי הפיכים של הקורונה, כמו הנשמה כרונית וכד?, שאינם נכנסים לסטטיסטיקה של החולים הפעילים כיוון שלכאורה החלימו. כל המשימה הזו גם כן נופלת על המחלקות הפנימיות.

מעבר לאשפוזים במחלקות, נפתחו מרפאות עבור המחלימים.
אצלנו באיכילוב, אנחנו מגלים למרבה ההפתעה, כי בין הפונים אלינו מצויים גם כאלו שלא סבלו ממחלה קשה, וחלקם גם לא הגיעו לאשפוז.
מדובר בקשת רחבה של סימפטומים, כמו: עייפות מתמשכת קשה, בעיות שינה חמורות, הפרעות קוגניטיביות כמו: בעיות זיכרון, התמצאות במרחב, הפרעות קשב וריכוז ועוד, בעיות הקשורות בריאות, כמו קוצר נשימה, בעיות נפשיות, לרבות התקפי חרדה או דיכאון ועוד.

לא במקרה אנחנו בבית החולים מנהלים את המרפאה הזו למחלימי הקורונה. זה נובע מכך שהרפואה הפנימית היא בפועל case manager . הרופא במחלקה הפנימית מחויב בראיה הוליסטית, באינטגרציה ובקואורדינציה בין דיסציפלינות רפואיות, ביכולת דיאגנוסטית גבוהה, בלימוד ובהכשרה מתמידים, על רקע ריבוי מחלות, תרופות, טכנולוגיות, הזדקנות האוכלוסייה ואתגרים רפואיים, חדשות לבקרים.

השבועות האחרונים במרפאה אצלנו באיכילוב לימדו אותי ואת עמיתיי כי הקורונה תישאר כאן עוד זמן ממושך, גם אחרי שיהיה חיסון וגם כשנצליח לעצור את שרשראות ההדבקה. גם אם תיעלם התחלואה עצמה, הרי שהיא מטביעה חותם על מערכת הבריאות עם גלי חולים שזקוקים לסיוע.

חובה להיערך לגלי החולים הללו בשנים הקרובות. ואני מבקש להזכיר שוב את הנתון שציין פרופ’ אבישי אליס בדבריו, את היקף מחלימי הקורונה, שמאושפזים בבתי החולים, רובם במחלקות הפנימיות: כבר סביב כ- 150 חולים, שהם תוספת לכ- 400 חולי הקורונה, שמאושפזים כעת בבתי החולים, רובם בפנימיות קורונה.

אבל מספר נוסף, שצריך לזכור הוא המספר הכללי של מחלימי קורונה בישראל, כיום כבר מעל 300 אלף (וזה רק המאומתים),
עדיין לא ידוע כמה מתוכם יסבלו לאורך זמן מתסמינים ויזדקקו למעקב פנימי רב תחומי
.

זה משית עלינו ברפואה הפנימית אתגר גדול חדש, עוד עומסים, כאילו שחסרו לנו אתגרים עד היום.

לצפייה במסיבת העיתונאים

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה