נתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology מעידים על סיכון מוגבר להתפתחות מחלת פרקינסון בקרב חולים עם הפרעה דו-קוטבית, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. תוצאות מטה-אנליזה הצביעו על סיכון גדול יותר מפי שלוש למחלת פרקינסון בקרב חולים עם הפרעה דו-קוטבית.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין הפרעה דו-קוטבית ובין הסיכון לאבחנה בשלב מאוחר יותר של מחלת פרקינסון אידיופטית. הם השלימו חיפוש במאגרי Cochrane Central Register of Trials, MEDLINE, Embase ו-PsycINFO והתמקדו במחקרים להערכת הסיכוי להתפתחות מחלת פרקינסון בחולים עם הפרעה דו-קוטבית, בהשוואה לסיכון באלו ללא ההפרעה הפסיכיאטרית.
הסקירה כללה שבעה מחקרים, עם קרוב ל-4.4 מיליון משתתפים. אבחנה קודמת של הפרעה דו-קוטבית לוותה בסיכון מוגבר לאבחנת מחלת פרקינסון אידיופטית בשלב מאוחר יותר (יחס סיכויים של 3.35, רווח בר-סמך 95% של 2.00-5.60).
מניתוח נתונים שכלל הסרת מחקרים בסיכון גבוה להטיה תועד גם כן סיכון מוגבר למחלת פרקינסון בחולים עם הפרעה דו-קוטבית (יחס סיכויים של 3.21, רווח בר-סמך 95% של 1.89-5.45). בניתוח לפי תתי-קבוצות בהתאם למבנה המחקר והסבירות האבחנתית לא הצליחו החוקרים להדגים השפעה מובהקת סטטיסטית.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם הפרעה דו-קוטבית סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות מחלת פרקינסון, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. הממצאים מדגישים את הקשר האפשרי בין שתי המחלות ואת חשיבות האבחנה המבדלת של מאפייני פרקינסוניזם בחולים עם הפרעה דו-קוטבית.
JAMA Neurol 2019
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!