בקרב נשים עם סרטן שד בשלב מוקדם ושלילי לשלושת הקולטנים להורמונים, שיעורי תגובה פתולוגית מלאה היו גבוהים יותר משמעותית עם טיפול ב- Pembrolizumab(קיטרודה) עם טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי, בהשוואה לפלסבו עם טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את תוצאות תוספת Pembrolizumab לטיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי בנשים עם סרטן שד מוקדם ושלילי לשלושת הקולטנים להורמונים. הם השלימו מחקר בשלב 3, במסגרתו חולקו באקראי נשים עם ממאירות זו בשלב II או III לטיפול ניאו-אדג’וונטי שכלל ארבעה מחזורי טיפול ב- Pembrolizumab כל שלושה שבועות, עם Paclitaxel ו-Carboplatin (784 נשים), או לפלסבו כל שלושה שבועות עם Paclitaxel ו-Carboplatin (390 נשים). לאחר מכן, שתי הקבוצות קיבלו ארבעה מחזורים נוספים של Pembrolizumab או פלסבו ובשתי הקבוצות ניתן טיפול ב-Doxorubicin-Cyclophosphamide או Epirubicin-Cyclophosphamide. לאחר ניתוח דפיניטיבי, הנשים קיבלו טיפול אדג’וונטי ב- Pembrolizumab או פלסבו כל שלושה שבועות.
תוצאי הסיום העיקריים כללו תגובה פתולוגית מלאה בעת ניתוח דפיניטיבי ושיעורי הישרדות ללא-אירועים בניתוח לפי כוונה לטפל.
מניתוח הביניים הראשון, אשר כלל 602 נשים שחולקו באקראי במסגרת המחקר, שיעור הנשים עם תגובה פתולוגית מלאה עמד על 64.8% בקבוצת ההתערבות, בהשוואה ל-51.2% בקבוצת הפלסבו (p<0.001). לאחר חציון מעקב של 15.5 חודשים, ב-58 מבין 784 הנשים (7.4%) בקבוצת ההתערבות ו-46 מבין 390 הנשים (11.8%) בקבוצת הפלסבו תועדה התקדמות מחלה ולא הייתה אפשרות לניתוח דפיניטיבי, תועדה הישנות מקומית או מרוחקת, זוהה גידול ראשוני נוסף, או שהן הלכו לעולמן (יחס סיכון של 0.63, רווח בר-סמך 95% של 0.43-0.93).
לאורך כל שלבי הטיפול, היארעות אירועים חריגים בדרגה 3 ומעלה על-רקע הטיפול עמדה על 78% בקבוצת ההתערבות ועל 73.0% בקבוצת הפלסבו, כולל 3 מקרי תמותה (0.4%) ומקרה תמותה יחיד (0.3%), בהתאמה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתוספת Pembrolizumab לטיפול בסרטן שד מוקדם ושלילי לשלושת הקולטנים להורמונים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!