אשה שלא היה ביכולתה ללדת ילדים, פנתה להליך “פונדקאות”. לאחר שהילד נמסר לרשותה, היא נבוכה – כיצד היהדות מתייחסת לילוד זה? האם היא – האם הביולוגית נחשבת לאמו, או שמא היא איננה אמו, אלא האם המולידה היא אמו?

מעת בריאת העולם ועד לפני כמה עשרות שנים, כל מקרי הילודה היו על ידי האם הביולוגית. בעת האחרונה ישנה התקדמות טכנולוגית אדירה, וגם את המצב הטבעי הזה הצליחו לפצל, ושתי נשים שונות יכולות למלא את תפקידה הטבעי של האם. הליך זה נקרא “פונדקאות” – שנשים שאינן יכולות להרות, או שאינן רוצות בכך, שוכרות אישה שתעבור עבורן תהליך של הריון ולידה, עם ביצית מופרית של השוכרת ובן זוגה (על ידי הזרקתה לרחם הפונדקאית), ולאחר הלידה עובר הילוד לרשות האב והאם הביולוגיים, והאישה הפונדקאית מקבלת מהם ממון רב עבור הימים ששימשה כפונדקאית.

השאלה היא: מי נחשבת אם הילוד, הפונדקאית שנשאה את הילוד ברחמה ואף ילדה אותו בפועל, או האם הביולוגית, בעלת התורשה הגנטית של הילוד?

יש לספק זה השלכות רבות בהלכה, למשל – אם האם הביולוגית יהודיה ואילו הפונדקאית איננה יהודיה, שאם הריון ולידה הם שקובעים את זהות האם, הילוד גוי, ואם הביולוגיה היא שקובעת, הילוד יהודי כשר. כמו כן ישנה השלכה על נישואיו של הילוד בעתיד – עם קרובות מי מהשותפות ביצירתו אסור לו להתחתן?

ישנו נידון הלכתי נוסף, מורכב ומסועף – האם פעולה זו של הכנסת ביצית מופרית לרחם אישה אחרת, מותר על פי ההלכה או לא, והאם יש בכך בעיה אתית – מוסרית. גדולי ישראל ישבו על מדוכה זו בעבר. במאמר זה אין אנו דנים בשאלה זו, אלא בשאלה שלאחר מעשה – כאשר עומד בפנינו אדם שנולד באופן זה, כיצד יש להתייחס לייחוסו?

תשובה: מפליא לראות, שאנו מוצאים בדברי חז”ל שנושא מעין זה כבר היה לפני אלפי שנים, אמנם לא כפי שהוא קיים בזמננו, אלא בדרך ניסית כדלהלן:

בתקופה זו אנו קוראים בתורה אודות יעקב אבינו ובניו, ועל התהוות צאצאי יעקב כ”עם ישראל”. חז”ל מספרים לנו, שבתהליך יצירתו של העם, קרו ניסים רבים למעלה מדרך הטבע.

אחד מהנסים הללו מבוארים בפרשת ויצא [בראשית ל, כא], שם כתוב שלאחר שלאה אמנו אשת יעקב ילדה ששה בנים, היא ילדה ילד נוסף – “ואחר ילדה בת, ותקרא את שמה דינה”. ומבאר רש”י על המקום: “פירשו רבותינו, שדנה לאה דין בעצמה – אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות , והתפללה עליו ונהפך לנקבה”. כלומר, שנגזר על יעקב אבינו שיהיו לו שנים עשר בנים, ולאה כבר ילדה ששה בנים, ולכל אחת מהשפחות היו שני בנים, נמצא שלרחל יהיה בן אחד בלבד. ומבואר, שהתרחש שם נס גדול של החלפת מין העובר תוך כדי הריון.

בתרגום יונתן בן עוזיאל מבאר שהיה שם נס גדול עוד יותר, שבתחילה רחל התעברה עם דינה, ולאה התעברה עם יוסף, והתחלפו העוברים ועברו מרחם אחת לרחם אחותה – יוסף ניתן ברחמה של רחל, ודינה ברחמה של לאה. ולפי דבריו, האם הביולוגית של יוסף היא לאה, ואילו רחל ילדה אותו בלבד – ושימשה עבורו כאם “פונדקאית”. וכן להיפך, האם הביולוגית של דינה היא רחל, ולאה היא זו ששימשה כפונדקאית עבורה. ובכל זאת התורה מתייחסת במקומות רבים לכך שיוסף הוא בנה של רחל.

דבר מופלא זה אנו מוצאים גם בפיוט הנאמר בראש השנה [בחזרת הש”ץ של שחית – פיוט “אבן חוג”], בו הפייטן מספר על מסירותה של רחל אמנו לאחותה לאה, שכאשר ראתה שאביה מכניס את אחותה לחדרו של יעקב בליל החתונה, היא גילתה לה את הקוד המוסכם בינה ובין יעקב, בכדי שהיא לא תתבייש כאשר יעקב יגלה שהיא איננה רחל. ומאחר שהיא גמלה לאחותה חסד כה גדול – בהסכמתה שהיא תינשא לאדם המיועד עבורה, גמל לה הקדוש ברוך הוא גם כן חסד גדול על ידי נס, שיוסף שהיה ברחם לאה והיה שייך לה, הוחלף תוך כדי הריון עם דינה שנוצרה ברחם רחל, וכך זכתה רחל להיום אמם של שני שבטים בישראל – שבט יוסף ושבט בנימין.

מדברי התרגום והפייטן אנו למדים, שהיהדות מתייחסת לאם היולדת כאם הילוד, ולכך מתייחס יוסף כבנה של רחל ולא כבנה של לאה. ולפי זה, באופן שהפונדקאית איננה יהודייה, אף שהאם הביולוגית יהודייה, יצטרך התינוק לעבור תהליך של גירות. וכמו כן, יהיה אסור לילוד זה להתחתן עם בתה של האם הפונדקאית.

מאידך, ישנו מדרש חז”ל [בראשית רבה פרשה פ, יא ומובא בפירוש רש”י] שסובר בדיוק להיפך. המדרש מדבר על פסוק הנאמר בפרשת ויגש – “ובני שמעון… ושאול בן הכנענית”. מבאר המדרש, ששאול זה היה בנו של שמעון ודינה, שלאחר שהרגו בני יעקב את כל אנשי שכם (בעקבות חטיפת דינה לבית שכם), נשבע לה שמעון שיתחתן איתה, ואכן הוא נשא אותה ונולד מהם שאול, אלו דברי המדרש.

והנה, ההלכה קובעת של “בן נח” מותר לשאת את אחותו מאביו, אם היא אינה אחותו מאמו. אבל אסור לגוי לשאת את אחותו מאותו האב ומאותה האם (וליהודי אסור לשאת את אחותו כלל, בין מאביו ובין מאמו). ואם כך יש להבין, כיצד נשא שמעון את דינה לאישה, הרי השבטים היו מוגדרים כ”בני נח” כלומר דינם היה כגויים, מאחר שעדיין לא ניתנה התורה לישראל, וממילא דינה שהיא אחותו מאביו יעקב ומאמו לאה, הייתה אסורה עליו בנישואין? אלא מוכרחים אנו לומר, שחכמי המדרש סברו שהאם הביולוגית היא האם על פי ההלכה, ומאחר שדינה נוצרה מביצית של רחל, היא נחשבת כאמה, וממילא היא איננה אחות שמעון מהאם אלא מאביהם יעקב, ולכן מותר היה לשמעון לשאת אותה לאישה כדין אדם שאיננו יהודי.

ולפי דברי המדרש, כאשר האם הביולוגית איננה יהודייה ואילו האם הפונדקאית יהודייה, יהיה על הילוד לעבור הליך גירות בכדי להיחשב כיהודי כשר, וכמו כן ייאסר עליו לשאת אישה מבנות האם הביולוגית, ומאידך יהיה לו מותר לשאת מבנות האם הפונדקאית.

מחמת הסתירות הרבות שישנן במקרה מורכב זה, הכריע מורי ורבי הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שלהלכה למעשה יש להחשיב את הילוד כבן לשתי אימהות, ולעולם ההכרעה היא להחמיר בכל צד של ספק בהלכה.

לסיכום: נושא ה”פונדקאות” רחב הוא מאוד, ולעצם עשיית הדבר אין אנו מתייחסים במאמרנו זה. וילוד הנולד באופן זה, דינו כבן לשתי אימהות לכן כאשר אחת מהן איננה יהודייה, יש לגיירו כדין גוי המתגייר, ואין לו להתחתן עם קרובת משפחה מדרגה ראשונה של אחת מהשותפות ביצירתו. 

הכותב – הרב יעקב וינר שליט”א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.