טיפול חדש לחולי AML עם מוטציה בחלבון FLT3 מאפשר לנו לטפל בחולים קשים מאוד ללא כימותרפיה והסיבוכים הכרוכים בה, ולהציע השתלת מח עצם בעלת פוטנציאל להביא לריפוי מלא ליותר חולים

לוקמיה מיאלואידית חריפה, או בקיצור ,AML היא מהסרטנים האגרסיביים יותר במבוגרים. עד לאחרונה הטיפול היחיד במחלה היה טיפול אינטנסיבי בכימותרפיה, אך בשנים האחרונות, ככל שהמבנה המולקולרי של המחלה הלך והתבהר כך החלו להבחין בין סוגים שונים של AML על פי מוטציות שונות והופיעו טיפולים שונים המותאמים לכל חולה לפי פרופיל המוטציות שאצלו.

כך למשל במקרה של מוטציה בחלבון 3 FLT המופיעה אצל שליש מחולי AML. מדובר ברצפטור שהפעלתו גורמת לתאי הלויקמיה להתחלק מהר יותר, ומוטציה בו מביאה להפעלתו באופן לא מבוקר. חולי AML הנושאים מוטציה בחלבון זה, מציגים אתגרים קשים לטיפול ושיעורי ההחלמה בטיפול בהם עם כימותרפיה בלבד נמוכים מאוד למרות הפנייתם להשתלת מח עצם. מדענים באקדמיה וחברות תרופות בכל רחבי העולם החלו במאמץ למציאת מעכב לרצפטור הזה, וכיום ישנם שש מולקולות מעכבות לחלבון זה בשלבי פיתוח שונים. אחת מהן כבר מאושרת לשימוש ונמצאת בשימוש סטנדרטי תחת השם מידוסטאורין בקו טיפול ראשון בשילוב עם כימותרפיה.

גילטריטיניב (זוספטה)  הינה תרופה מדור שני שמצליחה לעכב בצורה יעילה עוד יותר את חלבון 3 FLT. יעילותה בעיכוב החלבון גבוהה כל כך שהמחקר הקליני הראה את יעילותה גם כטיפול יחיד במקום הכימותרפיה ולא בנוסף לה. בעוד שהמחקר על המידוסטאורין (1) נערך על חולים בעת הסתמנות המחלה הראשונית, המחקר על גילטריטיניב (2) נערך בקרב אוכלוסיית חולים מורכבת בהרבה שחוו הישנות של המחלה. במחקר החדש הטיפול ניתן באופן רנדומלי, כשחצי מהחולים קיבלו כימותרפיה אינטנסיבית וחצי קיבלו טיפול פומי לעיכוב החלבון. תוצאות הטיפול שלו אלו שקיבלו כדור גילטריטניב היו טובות בהרבה מאלה שקיבלו עירויים של כמותרפיה אינטנסיבית.

הצלחת הטיפול בגילטריטניב בעת הישנות לויקמיה הינה משמעותית מאד. חשוב להבין שבשל אופי המחלה הסוער, בעת הישנות לוקמיה, אחוז ניכר מחולים מגיע לטיפול עם סיבוכים זיהומיים ודימומים מסכני חיים, נוכחות הלויקמיה במח העצם גורמת לכך שכבר עוד בטרם הוחל הטיפול לחולים אין מערכת חיסונית מתפקדת. כתוצאה, קרוב לשליש מהחולים עם הישנות ימותו בשבועות הראשונים לטיפול, עוד בטרם שהטיפול הספיק להשפיע והדבר נכון לכל סוגי הטיפולים שנוסו במחלה זו. בעוד שבסרטנים אחרים עצם הטיפול פוגע במערכת החיסון, בלוקמיה המחלה עצמה משביתה את מערכת החיסון, כלומר גם אם קיים טיפול שמסלק את הלוקמיה ידרשו שבועות מספר עד שמערכת החיסון תשתקם ובזמן הזה חולים רבים מתים מזיהומים.

ומה באשר לשני השליש האחרים? אחת מהשיטות להעריך יעילות של טיפול היא לבחון עד כמה השתנתה ההישנות החציונית. כשאני מניח כי לתרופה יש אפקט מסוים, אני אבדוק כמה מתוך 50% מהחולים שנבדקו שרדו. בהינתן העובדה כי כשליש מהחולים נפטרים עוד בטרם הטיפול יכול היה להשפיע הרי בהכרח גם יפול מוצלח משפיע מעט על ההישרדות החציונית. ובמקרה דנן, כשמסתכלים על ההישרדות החציונית של החולים שטופלו בכימותרפיה ובגליטריטניב, הפער הוא של כמה חודשים, אך ההבדל האמיתי תלוי בהשרדות לטווח ארוך ולסיכוי להבריא מהמחלה. בעוד שחולים שקיבלו כימותרפיה נוטים לא להבריא ממחלתם, ומחלה שנשנית פעם אחת בסיכוי גבוה תשנה שוב גם אם החולה עבר השתלת מח עצם. במקרה של הטיפול בגילטריטיניב, שיעור ההישנות של חולים שעברו השתלת מח עצם והמשיכו עם טיפול בגילטריטניב לאחר ההשתלה נמוכה בהרבה. כשבוחנים האם אפשר להציל את חייהם של החולים, בין חמישית לרבע מהחולים ישרדו שנתיים לאחר הישנות הלויקמיה, ובמחלה כה סוערת, מדובר בהישרדות אדירה ובהצלחה כבירה.

עבור חולים מבוגרים או עם מחלות רקע, כימותרפיה היא לא תמיד אפשרות קיימת. וכיוון שהתרופה, שכבר אושרה באירופה ובארה”ב עוד לא נמצאת בסל הבריאות בישראל וניתנת רק בביטוחים פרטיים, היא הופכת לתרופה לעשירים בלבד, ומותירה חולים רבים ללא אפשרות טיפולית טובה.

הכותב הוא ד”ר ישי עופרן, מנהל שרות הלוקמיה ברמב”ם וראש חוג הלוקמיה בישראל

מקורות: