מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Headache עולה כי כאבי ראש אינם מהווים חלק מהביטויים הקליניים של מחלות אוטואימוניות, דוגמת לופוס או טרשת נפוצה.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך אם כאבי ראש, ומיגרנה בפרט, שייכים לספקטרום הביטויים הנוירולוגיים של SLE (Systemic Lupus Erythematosus).

במסגרת המחקר התאימו החוקרים בין חולי לופוס ובין ביקורות בריאות, עם הקפדה על התאמה בגיל, מין ורמת השכלה. כמו כן, הם התאימו בין תת-קבוצה של חולי לופוס ובין חולים הסובלים מטרשת נפוצה (Multiple Sclerosis), מחלה אוטואימונית ספציפית למערכת העצבים. כל המשתתפים במחקר עברו הערכה לנוכחות כאבי ראש במהלך השנה האחרונה. כמו כן, החוקרים העריכו נוכחות חרדה, דיכאון ואיכות חיים בתחילת המחקר. במהלך השנה שלאחר מכן, כל המשתתפים עברו הערכה אחת לשלושה חודשים, באמצעות יומנים ספציפיים לתיעוד כאבי ראש.

מדגם המחקר כלל 72 זוהו של חולי לופוס וביקורות ו-48 חולים בטרשת נפוצה, שהשלימו 12 חודשי מעקב. שכיחות מיגרנה, עם או בלי אאורה, הייתה דומה בקבוצת חולי לופוס (21%), טרשת נפוצה (23%) ובקבוצת הביקורות (22%), וכך גם שכיחות כאבי-ראש על-רקע מתח שרירים (Tension Headache). משך וחומרת התקפי מיגרנה היו קלים יותר בקבוצת חולי לופוס, בהשוואה לביקורות. רק כאב ראש כרוני על-רקע מתח שרירים היה נפוץ יותר משמעותית בחולי לופוס (12.5%), בהשוואה לביקורות (1.4%).

בחולים עם טרשת נפוצה תועדה שכיחות מוגברת של כאבי ראש כרוניים על-רקע מתח שרירים (8.3%). לא נמצא קשר בין כל אחד מסוגי כאבי הראש ובין ביטוים קליניים ספציפיים, נוגדנים עצמיים או פעילות המחלה, לא בחולי לופוס ולא בחולים עם טרשת נפוצה.

ללא תלות בנוכחות כאבי ראש, תסמיני חרדה ופגיעה באיכות החיים היו נפוצים יותר בחולי לופוס, בהשוואה לחולים עם טרשת נפוצה או פלסבו.

החוקרים מסכמים וכותבים כי אין עוד להתייחס למיגרנה אל ביטוי נוירולוגי של תהליך אוטואימוני מערכת או ספציפי. הם סבורים כי השכיחות המוגברת של מיגרנה שתועדה במחקרים קודמים נובעת ככל הנראה מחולשה מתודולוגית של מחקרים אלו.

Headache 2011

הערת עורך מדור ראומטולוגיה, ד”ר עודד קמחי:

האופי החמקמק של הביטויים ה”רכים” ב SLE הוא מקור לויכוחים רבים בספרות.  המושג של LUPUS HEADACHE שגור בפי רבים ואינו מוגדר היטב.

יחודו של מאמר זה בשני היבטים. הראשון הוא האופי הפרוספקטיבי והמתודולוגיה הקפדנית של רישום אפיזודות הכאב ביומן כאב. מאמרים רבים קודמים המתייחסים לשאלת ההסתמנות של היבטים נוירולוגיים של SLE הם רטרוספקטיביים. ההיבט השני היא העובדה כי חלק ממחברי המאמר הם נוירולוגים העוסקים בכאב ראש. במחלה שהאבחנה שלה מבוססת על אנמנזה יש כמובן משמעות לניסיונם של העוסקים בתחום ובהחלט ניתן לחשוב על טעויות באבחון וקלסיפיקציה ברופאים שאינם עוסקים בתחום על בסיס קבוע.

מסקנת המאמר היא כי מיגרנות אינן חלק מההסתמנות של SLE ויש להוציא את ההסתמנות מההגדרות הנוירופסיכיאטריות של SLE. עוד הם מציינים את השיעור הגבוה של דיכאון וחרדה בכאב חולי SLE המשפיע לדעתם על כאבים מסוג TENSION TYPE.

ההגדרות אינן חשובות רק מבחינה פורמליסטית שכן רבים נוהגים להתחיל טיפול מסוגים שונים בהתבסס עליהן.

המאמר אינו פותר את המחלוקת אך ללא ספק מעלה שאלה לגבי המתודולוגיה העתידית של מחקרים בנושא ומחייב שאלה לגבי שיתוף פעולה של נוירולוגים וריאומטולוגים.