מנתונים חדשים אשר הוצגו במהלך כנס ECTRIMS/ACTRIMS השביעי, עולה כי לטיפול ב- Alemtuzumab (למטרדה) תועלת קלינית ממושכת לאורך 7 שנים בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית (RRMS או Relapsing-Remitting Multiple Sclerosis) פעילה עם תגובה לא-מספקת לטיפול קודם.

מטרת המחקר הייתה לבחון את היעילות והבטיחות של Alemtuzumab 12 מ”ג בחולים ממחקר CARE-MS II, שנכללו במחקרי TOPAZ ומחקר הארכה CARE-MS Extension עם מעקב ארוך-טווח.

החולים במחקר CARE-MS II בפאזה 3 אובחנו עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית פעילה ותגובה לא-מספקת לטיפולים קודם. החולים במחקר CARE-MS II טופלו תחילה בשני קורסים שנתיים של Alemtuzumab במינון 12 מ”ג/יום דרך הוריד (במהלך חמישה ימים עוקבים בתחילה ובמהלך שלושה ימים עוקבים לאחר שנה). במחקר ההארכה, החולים יכלו לקבל טיפול נוסף ב- Alemtuzumab (12 מ”ג במהלך שלושה ימים עוקבים לפחות 12 חודשים לאחר קורס הטיפול האחרון) בהתאם לצורך להתלקחות או פעילות בבדיקת הדמיה, או לטיפול מאושר אחר לפי החלטת הרופא. במחקרי ההמשך ,החולים היו רשאים לקבל טיפול חוזר ב- Alemtuzumab (12 מ”ג במהלך שלושה ימים עוקבים) לפחות 12 חודשים לאחר קורס הטיפול האחרון, או טיפול אחר בכל נקודת זמן, בהתאם לשיקול הדעת של הרופא.

החוקרים חישבו את שיעור ההתקפים השנתי וכן השלימו הערכה של שיעור החולים עם החמרה (Confirmed Disability Worsening) או שיפור בנכות (Confirmed Disability Improvement).

החוקרים מדווחים כי 393 חולים ממחקר CARE-MS II נכנסו לשלב ההארכה; 338 חולים (86%) נותרו במחקר עד תום השנה השישית ו-336 מהחולים הללו נכללו במחקר בשנה השביעית – TOPAZ; 317 מבין 336 חולים (94%) השלימו שבע שנות מעקב.

מבין 393 החולים, 185 חולים (47%) לא קיבלו טיפול נוסף לאחר שני קורסים ראשונים של Alemtuzumab לאורך שבע שנים; 206 חולים (52%) לא קיבלו טיפול נוסף ב- Alemtuzumab; 347 חולים (88%) לא קיבלו טיפול חליפי אחר; 112 חולים (28%) קיבלו טיפול נוסף יחיד ב- Alemtuzumab לאורך שבע שנים, 58 חולים (15%) קיבלו שני טיפולים נוספים, 9 חולים (2%) קיבלו שלושה טיפולים נוספים, 6 חולים (1.5%) קיבלו ארבעה טיפולים נוספים ושני חולים (0.5%) קיבלו חמישה טיפולים נוספים ב- Alemtuzumab. הסיבות לטיפולים חוזרים כללו התלקחות (57%), פעילות בבדיקת MRI (19%) והתלקחות ופעילות הדמייתית (21%).

בחולים שטופלו ב- Alemtuzumab תועד שיעור התקפים שנתי נמוך לאורך שבע שנים, עם שיעור התקפים שנתי מצטבר (שנים 3-7) של 0.19. החוקרים מציינים כי 51% מהחולים לא אובחנו עם הישנות התקפים במהלך השנים 3-7.

לאחר שבע שנים, ב-73% מהחולים תועד שיפור או התייצבות מדדי EDSS, בהשוואה לתחילת המחקר (ב-22% תועד שיפור, ב-51% תועדו מדדים יציבים). ב-69% מהחולים לא תועדה החמרה במוגבלות וב-44% מהחולים תועד שיפור במוגבלות. בכל שנה, במרבית החולים לא הייתה עדות לפעילות מחלה.

שיעור תופעות הלוואי הייה נמוך יותר בשנים 3-7, בהשוואה להיארעות במהלך המחקר המרכזי (שנים 1-2), עם ירידה לאורך הזמן. שיא היארעות הפרעות בתפקודי בלוטת התריס תועד בשנה השלישית, כפי שדווח בעבר, עם ירידה בהמשך עד לשנה השביעית. לא תועדו אירועים של ITP מעבר ל-48 חודשי המעקב לאחר מנת Alemtuzumab האחרונה. תועד אירוע אחד במערכת הכליה (Anti-Glomerular Basement Membrane Type IV), שיוחס לטיפול התרופתי; לא נדרש טיפול ייעודי ובביקור המעקב האחרון, התופעה עדיין לא חלפה.

לאורך השנה השביעית, מרבית תופעות הלוואי המדווחות4היו תגובות באיזורר העירוי, כאשר ההיארעות פחתה לאחר מנת הטיפול הראשונה ב- Alemtuzumab (קורס ראשון: 84%;  קורס שני: 71% וקורס שלישי: 61%); תגובות באיזור העירוי תועדו ב-50, 9 ו-5 חולים לאחר הקורס הרביעי, החמישי והשישי של Alemtuzumab, בהתאמה, ובחולה אחד לאחר מנת הטיפול השביעית. היארעות תגובות באתר העירוי הייתה נמוכה (1.4% לאחר מנה ראשונה, 1.4% לאחר מנה שניה, 1.1% לאחר מנה שלישית); בחולה אחד תועדה תגובה חמורה לאחר המנה הרביעית ולא תועדו אירועים חמורים לאחר יתר מחזורי הטיפול. לא תועדו מקרים של הפסקת הטיפול ב- Alemtuzumab עקב תגובות באתר העירוי במחקרי ההארכה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על היעילות הקלינית הממושכת לאורך 7 שנים של טיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית עם תגובה לא-מספקת לטיפול קודם. פרופיל הבטיחות של Alemtuzumab לאורך שבע שנים תאם למחקרים קודמים וההיארעות הכוללת של תופעות לוואי פחתה לאורך הזמן.

מתוך הכנס השביעי מטעם ECTRIMS/ACTRIMS