חוקרים ממרכז Yale Cancer Center מדווחים במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine, על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי גירוי כרוני של מערכת החיסון ע”י ליפידים עומד בבסיס לפחות שליש מהמקרים של מיאלומה נפוצה, כמו גם בבסיס התפתחות מחלת גושה.
החוקרים מצאו כי אימונוגלובולינים של מיאלומה הגיבו כנגד ליזוליפידים, LGL1 (Lysoglucosylceremide) ו-LPC (Lysophosphatidylcholine). הבנת התגובתיות האנטיגנית של אימונוגלובולינים עשויה להוביל לפיתוח גישות חדשות למניעה או טיפול במחלות ממאירות, ע”י הכוונת הטיפול כנגד האנטיגן.
במסגרת המחקר התבססו החוקרים על דגימות דם ורקמות מעכברים ומחולים, במטרה להדגים מסלולים שונים בהם אימונוגלובולינים שנוצרו ע”י תאי פלזמה שעברו טרנספורמציה מזהים ליפידים ספציפיים.
דגימות דם מחולים נבחנו באמצעות אלקטרופורזה של חלבונים, בדיקה אבחנתית המשמשת לזיהוי MGUS (Monoclonal Gammopathy of Undetermined Significance). עם זאת, החוקרים לא הסתפקו בזאת והדגירו את הדגימות עם LGL1 או LPC, ומצאו כי אלו הכירו את האימונוגלובולינים או M Spike על הממברנה.
בנוסף, עכברים החסרים Glucocerebroside אותו אנזים החסר בחולי גושה יצרו נוגדנים כנגד LGL1 כאשר הוזרק LGL1 לפריטונאום, אך לא בעקבות הזרקת סליין.
בדיקת מרכזי נבט של תאי B בטחול של עכברים ללא האנזים הדגימה B-Cell Spike בבעלי חיים לאחר חשיפה ל-LGL1, אך לא בחיות שנחשפו לסליין.
התגובתיות של ליזוליפידים הודגמה בכל העכברים עם חסר האנזים האמור, כמו גם בחולים עם מחלת גושה ב-78% מהחולים עם MGUS וב-91% מהחולים עם גמופתיה פוליקלונאלית. בנוסף, תגובתיות ליפידים תועדה ב-31% מהחולים עם MGUS או מייאלומה אסימפטומטית וב-34% מהחולים עם מיאלומה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי תגובתיות ליזוליפידים תוארה באחד מכל שלושה חולים עם מיאלומה, ממצאים שכאמור, עשויים להשפיע רבות על פיתוח אפשרויות טיפול חדשות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!