בפרוייקט מיוחד של מוסף “הארץ” מציגים 12 רופאים בכירים מתחומים שונים (פנימית, משפחה, ניהול, מעבדות, מחקר ועוד) את עמדתם באשר לניהול משבר הקורונה. המכנה המשותף : הסגר מיותר. חייבים ללמוד לחיות עם הקורונה חיים נורמליים ככל האפשר עם תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיות הפגיעות.

להלן ציטוטים נבחרים:

ד”ר אבי מזרחי, מנהל מח’ קורונה במרכז רפואי שמיר (אסף הרופא) : “הקורונה לא תיעלם. האסטרטגיה הנוכחית לא ‘משטחת את העקומה’. היא משנה, בקצוות, את התזמון של מספר הנדבקים — ותו לא. היא לא משנה את אחוז החולים הקשים ולא את התמותה. אני והעמיתים שלי מתקשים לשמוע את מסע ההפחדות שמתנהל נגד המחלה הזאת. יש דרכים הרבה יותר נכונות וזולות לטפל במחלה מאשר סגר”.

פרופ’ אשר לחיאנו, מנהל מרכז רפואי מאיר לשעבר: “עוד לפני הסגר הראשון אמרתי: חברים, זה לא יעזור, ימותו יותר אנשים מהסגר מאשר מהקורונה. בפברואר חשבנו שנחזיק חודשיים?שלושה קשים והנגיף ייעלם בחום. זה לא קרה. הווירוס כאן ואין לנו מושג מתי יגיע חיסון. זה מותיר לנו שלוש אפשרויות: למות ממנו, למות לידו או לחיות לידו. מה שהממשלה עושה עד עכשיו זה לגרום לנו למות לידו”

ד”ר ענת אנג’ל, מנהלת מרכז רפואי וולפסון: “אני לא חושבת שהמחלה הזאת תיעלם בקרוב. אנחנו צריכים ללמוד ולהבין את העקרונות הבסיסיים של איך לחיות איתה ולשמור על דברים אחרים שהם חיוניים בחיינו. אני מסתכלת גם על ההיבטים הכלכליים, החברתיים והנפשיים של ההתמודדות עם המגפה. האם אנחנו צריכים לשאוף להעלמת המחלה במחיר של מגבלות מאוד נוקשות? אני לא חושבת. בעיניי המטרה צריכה להיות לחיות עם הנגיף תוך שאנחנו מגוננים על האוכלוסיות בסיכון”.

פרופ’ יונתן הלוי, נשיא המרכז הרפואי שערי צדק: כשהתערבויות פוליטיות מעוותות החלטות מקצועיות טהורות, ככה זה נראה”

ד”ר אריאלה לבקוביץ, מומחית למחלות זיהומיות: “אנחנו צריכים לשאוף לחיים בטוחים עם סיכונים מחושבים. מה שכן, אם במגזר החרדי התקבלה החלטה לשחרר הכל ולאפשר הדבקה פראית — ועושה רושם שלפחות בעולם הישיבות נעשה ניסוי כזה — חייבת להיות הפרדה הרמטית בין האוכלוסייה ששואפת להגיע לחסינות עדר לבין האוכלוסייה הכללית שנוקטת אסטרטגיה של צמצום הדבקה. גם פיזית וגם בנתונים, כי אם המספרים מתערבבים, הילדים שלי לא יראו את בית הספר גם בעוד שנה”

ד”ר אמיר שחר, מנהל המיון בלניאדו: “שים לב לשני נתונים מעניינים: האבחנות של דלקת ריאה ירדו ב30%40%, כלומר, החלפנו מחלה במחלה — דלקת ריאות של קורונה במקום דלקת ריאות ‘רגילה’. הנתון השני נוגע למעקב פניות לחדרי מיון: יש ירידה של כ30% בפניות למיון מכל סיבה שהיא. מכאן שאין שום מקום לדבר על קריסה, עומס יתר או אי?ספיקה”

ד”ר שמואל רוכברגר, מומחה לרפואה פנימית:

“תאר לך שבמרץ כל רופא משפחה היה בורר את המטופלים שלו שבסיכון ומעביר רשימה למשרד הבריאות. המשרד היה מחלק את המטופלים הללו לרשויות המקומיות והיו מכשירים כוח אדם שתפקידו לעמוד איתם בקשר יומיומי. כל נציג אחראי על 15 מבוגרים. מתקשר בבוקר, שואל מה נשמע, איך אתה מרגיש, ועובר איתו על התוכניות לאותו יום. אתה צריך ללכת לסופר? אני אעזור לך לעשות משלוח. יש לך תור במרפאה? אני אפתח לך זום עם הרופא. חייב לפגוש את הנכדה? בוא נארגן את זה בחוץ בצורה ממוגנת. ככה, הגנה וולונטרית, לא בגישה הפטרנליסטית והמתועבת שהשתלטה על העולם”

פרופ’ אורלי מנור, יו”ר המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות: “יש לנו תרופות נגד הווירוס עצמו, סטרואידים שפועלים נגד פעילות היתר של המערכת החיסונית, אנחנו נותנים תרופות נגד קרישה, משתמשים בפלזמה של מחלימים עם נוגדנים, לא ממהרים להנשים מתוך הבנת היתרונות שבדחיית ההנשמה. הגדלנו את הארסנל”

פרופ’ אריאל מוניץ, מנהל מעבדת הקורונה באונ’ ת”א :

איך אתה מציע להגן על אוכלוסיות בסיכון וקשישים שלא גרים בבתי?אבות?

“נמפה מי הם, אחר כך נגדיר שעות פעילות ספציפיות עבורם במקומות ציבוריים. מתי אפשר להגיע לסופרמרקט, מתי יוצאים למקומות בילוי. כנ”ל מערכת החינוך. נפתח אותה לגמרי תוך תמיכה במי שנמצא בסיכון. יותר קל להעביר 5% מהמערכת ללמידה מרחוק מאשר את כולם”

פרופ’ יהודה אדלר, בכיר בשיבא לשעבר: “הסגר הזה הוא רק פלסטר, הוא לא פתרון. אנשים טועים לחשוב שיציאה מדורגת ממנו היא אסטרטגיה. אבל האמת היא שאין שום חשיבה לטווח ארוך. הרי הקורונה תהיה איתנו לפחות עוד שנה. צריך לגבש תוכנית איך לחיות איתה.”

ד”ר מיכאל גודלברג, מנהל מיון פנימי בבי”ח כרמל:

“סגר זה לא פתרון, הוא יכול לעזור רק לתקופה קצרה. כבר ניסינו את זה פעם אחת וראינו שזה לא עבד כי בסופו של דבר היתה עלייה בתחלואה. ההשערה שלי היא שבגלל שמדובר בצעד כל כך קיצוני, ברגע שמסירים אותו יש התפרקות. כשאמרת לאנשים שדי, הסגר נגמר, הם מפרשים את זה כאילו אפשר להפסיק לשמור, כאילו לא צריך להקפיד יותר על עטיית מסכות.

“חייבים למצוא אסטרטגיה יותר מידתית וכוללנית. אני מעריך שיש לנו לפחות עוד שנה עם הקורונה. אנחנו צריכים ללמוד איך לשרוד אותה”

פרופ’ נדב דווידוביץ’ , ראש לימודי בריאות הציבור באונ’ ב”ש: “בכלל, הגיע הזמן שנמצא דרך לחיות יחד עם הקורונה. אם שומרים על הכללים, מונעים התקהלויות ומתאימים פעילויות בצורה חכמה ואפקטיבית, דרך העברת חלק מהן לאוויר הפתוח למשל, נוכל לצמצם את ההדבקה באופן דרמטי”

ד”ר עזיז דראוושה, מנהל המחלקה לרפואה דחופה, רמב”ם:

“התחלואה הכללית אצלנו לא עלתה, אבל טיפול בחולה קורונה דורש פי שלושה משאבים לוגיסטיים מאשר טיפול בחולה קונבנציונלי אחר. החולים האלה צורכים אולי 20% מפוטנציאל האשפוז, אבל זה נתח שמכביד עליך פי כמה מבחינת מתקנים וכוח אדם. זאת הסיבה שבגללה נכנסנו ללחץ, לא כי המערכת כמעט התמוטטה. הטרגדיה היא שאם היית לוקח את המיליארדים שהולכים לאיבוד בגלל הסגר ומקצה אותם לתשתיות, היינו יכולים להתמודד הרבה יותר טוב”. 

עברו לתצוגת גלריה

לכתבה המלאה

הערת המערכת: זה כמובן לא מדגם מייצג, וגם בסקר שעשינו בזמנו (שגם לא היה מדגם מייצג אך השתתפו בו מאות רופאים) היו כ-40% שתמכו במדיניות סגר, אך עושה רושם שיותר ויותר אנשים, גם אנשי מקצוע וגם לא, מפנימים שהקורונה כאן כדי להישאר, ועד שיהיה חיסון יעיל, צריך ללמוד לחיות אתה בשגרה סבירה תוך שמירת בריאות הציבור במובן הרחב יותר, כשברור שמדיניות של כניסה לסגר מחודש כל מס’ חודשים היא בעייתית ויקרה בכל המובנים.

ולכן מודל שבו הציבור לומד להיענות להנחיות מאוד פשוטות ובסיסיות (מסיכות במקומות סגורים שמירת מרחק), מובנות והגיוניות מבחינה אפידמיולוגית מחד, ניטור ובקרה מצד שני כולל הפעלת מדיניות דיפרנציאלית מבחינה גיאוגרפית והשתלטות מהירה על מוקדי התפרצות מאידך, ובנוסף מדיניות המגינה באופן מיוחד על האוכלוסיות הפגיעות – זהו המודל שצריך להוביל את המדיניות וההתנהלות ברמה הלאומית והאישית.