Nutritional/Metabolic

חשיבות פעילות גופנית לבריאות הנפשית של חולי לופוס (Arthritis Care & Research)

הליכה פעילות גופנית

אורח חיים יושבני בחולי לופוס מלווה בעליה של למעלה מפי שלוש בסיכון להתפתחות דיכאון, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Arthritis Care & Research.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע שפעילות גופנית עשויה להביא לשיפור בתסמיני דיכאון, אך כעת הם ביקשו לבחון אם חוסר פעילות גופנית מנבאה היארעות דיכאון בחולי לופוס. הם התבססו על נתוני מאגר CLUES (California Lupus Epidemiology Study), הכולל חולים עם אבחנה של לופוס. חוסר פעילות גופנית ואבחנה של דיכאון נקבעו על-בסיס שאלונים, כאשר היארעות דיכאון הוגדרה על-פי מדד PHQ-8 (Patient Health Questionnaire) של 10 נקודות ומעלה במהלך המעקב.

בתחילת המחקר, גיל המשתתפים הממוצע עמד על 45 שנים, 88% היו נשים. מדדי PHQ בחולים ללא דיכאון בתחילת הדרך לא היו שונים בין אלו שדיווחו על פעילות גופנית ואלו שלא היו פעילים גופנית. עם זאת, בקרב אלו שלא היו פעילים גופנית תועד סיכוי גבוה כמעט פי שלוש להתפתחות דיכאון לאורך השנתיים הבאות (יחס סיכון של 2.89, רווח בר-סמך 95% של 1.46-5.71).

לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, הקשר בין חוסר פעילות גופנית וסיכון מוגבר לדיכאון נותר מובהק סטטיסטית (יחס סיכון מתוקנן של 3.88, רווח בר-סמך 95% של 1.67-9.03).

החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב חולים עם לופוס, חוסר פעילות גופנית הינו מנבא משמעותי מאוד של היארעות דיכאון בתוך שנתיים. הממצאים תומכים בפיתוח גישות להפחתת אורח חיים יושבני באוכלוסיה זו.

Arthritis Care & Research, 9 Jan, 2021

לידיעה ב-MedPage Today

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה