אתר התזונה של e-Med בעריכתו של פרופ’ מדר שמח לארח כאן הפעם את צחי כנען, דיאטן קליני, ממכבי שרותי בריאות, ועמותת “עתיד” – העמותה לקידום התזונה והדיאטה, ואשר מנהל גם את אתר האינטרנט www.knaan-diet.co.il חזר לא מכבר מהכנס ההשמנה האחרון, מלא ברשמים ועדכונים “חמים”. לבקשתנו, מעדכן אותנו צחי בעיקרי החדשות והבשורות שעלו בכינוס חשוב זה.

אי מד: צחי שלום רב, אנו מבינים שחזרת מכנס חקר ההשמנה האחרון, שהוא הכנס השנתי של ארגון האמריקאי לחקר ההשמנה, NAASO,  בשיתוף ADA , אירגון הסוכרת האמריקאי,  אשר יוחד לנושא “המחקר והטיפול בהשמנה” שנערך ב פלורידה (פורט-לודרדייל) בין 11-15 לאוקטובר… נשמח לשמוע ממך את העידכונים החמים בנושאים המרכזיים שעלו בכנס .

נתחיל אולי בכך שאנו מבינים שדיאטת אטקניס ממשיכה ל”ככב” ולעורר תשומת לב. אנא עדכן אותנו לגבי הגישה לדיאטה מפורסמת זו בהשוואה לדיאטות המקובלות היום.

כנען: רק 3-4 מחקרים מבוקרים היטב התפרסמו בשנים האחרונות בנושא דיאטות דלות פחמימות למרות הפופלריות העצומה בעולם ובמיוחד אצל האמריקאים. כמובן, בראש המטיפים עמד דר’ אטקינס שפירסם 3 ספרים בנושא החל מ-1972 (1972,1992,2000).

הפחמימות על פי דיאטת אטקינס מובילות להגברת תחושת הרעב, עליה באינסולין ועידוד בנית רקמת השומן ולהתמכרות אליהם. הדיאטה מבוססת על הרכב בן 2-24% פחמימות במקביל לצריכה חופשית של קלוריות ושומן מכל סוג.

נראה כי על בסיס המידע כיום  ובהשוואה לדיאטה “הרגילה” (30% שומן, 50% פחמימות)  – זו המומלצת ע”י הארגונים המוכרים, קצב הירידה במשך 6 החודשים הראשונים לדיאטה גבוהה יותר בדיאטת דלת פחמימות (כמעט פי 2 ) אך משתווה לאחר 12 חודשים.

למרות החשש לעלית הכולסטרול לא נראתה עליה כזו, כך גם בסיכון למחלות לב  ,כליה  ושינויים בצפיפות העצם אך חייבים להסתייג ולאמר כי כל המחקרים היו קצרי טווח (מקסימום מעקב שנתיים). מלבד הירידה המהירה יחסית במשקל, הדיאטה הביאה להפחתת רמות הטריגלצרידים ,עליה ב-HDL. ועליה ברגישות לאינסולין.

הפופלריות בדיאטה דלת פחמימות היא בפשטותה, בהרגשה כי קיימים מזונות שניתן לאוכלם באופן חופשי וכנראה גם בהשפעתה על תחושת השובע במשך היום.

נראה לי (כמו תמיד) שעדיין נדרשים מחקרים מבוקרים וארוכי טווח לבדיקת בטיחותה והשפעותיה .

אי-מד: האם אינדקס גליקמי מתאים כהנחיה תזונתית לקהל הרחב ?

כנען: בעבר חילקנו את עולם הפחמימות לסוכרים מול עמילנים כלומר לפי  מספר יחידות הסוכר שלהם:  חד סוכר מול רב סוכר. הבחנה זו לא הבדילה בין עמילנים “מלאים” לבין עמילנים “לבנים”.

ברור היום שהסיבים מאטים את קצב ספיגת הסוכרים לדם ע”י הגנה מפני אינזימי העיכול ולכן מזונות אלו בד”כ בעלי אינדקס גליקמי נמוך.

מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה לא רק מעלים את ריכוז הסוכר בדם באופן מהיר אלא גם מנחיתים את כמותו במהירות ולטווח הארוך משפיעים על הסיכון להופעת הסוכרת, עליה ברקמת השומן ועוד.

כהנחיה תזונתית לקהל הרחב סיווג כל המזונות לפי האינדקס הגליקמי הוא לעיתים קרובות בעייתי מכיוון שהמזון מושפע מצורת הבישול, מהרכיבים האחרים שנאכלים בו-זמנית, הקושי ללמוד את ציון האינדקסלכל מזון ומזון ולכן  פרקטיותה ברמה המעשית מוטלת בספק.

דוגמאות לבעיתיות ניתן למצוא בדוגמאות הללו: לחם מחיטה מלאה (טחונה) דווקא בעל אינדקס גליקמי גבוה בעוד ששוקלד בעל א. גליקמי נמוך ! למנגו א.ג. גבוה משל אשכולית וכו…

מנגד ההמלצות היום כוללות דיאטה מוגבלת בשומן ובמקביל דיאטה מופחתת בפחמימות. את הסתירה אולי נוכל לפתור ע”י דיאטה על פי האינדקס הגליקמי שלהם.

לדעת  מספר חוקרים העובדה כי אין קשר בין האינדקס הגליקמי לאינדקס האינסולינמי וחוסר היכולת לחזות את האינדקס של המזון השלם ( מקרוני ברוטב עגבניות ושמן זית למשל) משמיט את הרצפה מתחת לסוג כזה של המלצות לאוכלוסייה הכללית.

אי-מד: אנו מבינים שבכינוס הוצגו  השוואות וניתוחים של הבדלים בין הגזעים (אפרו-אמריקאנים, מקסיקנים, לבנים) ? האם יש גילויים מעניינים ומפתיעים ?

כנען: בכל המצגות התיייחסו החוקרים תמיד להבדלים בין הגזעים הן ברמה הגנטית, במבנה הגוף, בפרופיל המטבולי והן בהקשרים הסביבתיים.

מחקרים רבים מתייחסים לשוני הגנטי המסביר את הההבדל בפיזור השומן הויסרלי, הנטיה לפתח עמידות לאינסולין והשפעת הסביבה על הגנום בגזעים השונים.

מתוך NHANES בעשר השנים האחרונות עלה שיעור ההשמנה בארה”ב מ23% ל-30% ! בנשים יותר מגברים.

אצל הגזע השחור ובמיוחד נשים שחורות המספרים גבוהים עוד יותר מ-38% עלה מספרם ל-50% , כלומר חצי מהנשים האפרו-אמריקאיות שמנות.( BMIמעל 30)

התחזית בשנת 2010 היא עליה של 20% במידת ההשמנה בכל הגזעים. דווקא המגמה אצל גברים שחורים תשתנה ותהיה נמוך מהגברים הלבנים.

פרט להשמנה יש התיחסות לתסמונת המטבולית, 30% מהילדים האיספאנים כבר סובלים מתסמונת זו, שעור הגבוה הרבה מהגזע הלבן.

אי-מד: מה באשר לקשר בין פעילות גופנית ,הרזיה ובריאות …….

כנען : נראה כי ההשפעה של פעילות גופנית אינה רק בנושא יצירת מאזן קלורי שלילי אלא גם מההיבט הבריאותי כלומר השפעה על רמות האינסולין והלפטין בדם, אינזימים אוקסידוטיביים ואף על התבטאות הגנים.

ביצוע פעילות גופנית אינה משפיעה על משקל הגוף אלא רק שהתווספה ההתערבות התזונתית.

והשאלה המפורסמת מהי כמות הפ”ג הנדרשת ?

בההיבט של בריאות הציבור חשוב להדגיש את תדירות הפעילות הגופנית בשבוע ופחות את עוצמת הפעולה הן בגלל ההשפעה פיסיולוגית כמו העלייה ביכולת האירובית( VO2 מקסימלי) והן ביכולת של המבצע להתמיד בפעילות לאורך חודשים ושנים. כלומר “ללכת 30 דקות ברוב ימות השבוע” היא המלצה הגיונית ומעשית.

דיאטה בשילוב פעילות גופנית מעל 150 דקות בשבוע (5 פעמים *30 דק’) הביאה לירידת משקל משמעותית ומעל 200 דק’ (5 פעמים, 40 דק’) היתה ההשפעה אפילו רבה יותר. גם חלוקת הזמן במשך היום (15 דק פעמיים למשל) הועילה לטווח הארוך!

פעילות כוח בחדר כושר (משקולות לדוגמא …) אינה משפיעה על ירידה במשקל בטווח הגיוני של זמן.

בהיבט הקליני כדאי להתיחס לכל פרט לפי המטרה, היכולת, הרצון, הניסיון וההיסטוריה הרפואית בבואנו להמליץ על כמות פעילות גופנית נדרשת.

אי-מד: האם ישנה השפעה של אכילת פחמימות לפני ובזמן הפעילות לעומת אי אכילה על שריפת השומן?

כנען: ידוע כי אכילת פחמימות לפני ובזמן הפעילות מפחיתה את חימצון השומן בגוף בגלל עליה ברמות האינסולין בדם.

מחקר הולנדי שהוצג מצא חיזוק לטענה זו כאשר השווה את תגובת הגוף לפעילות באי אכילה לעומת אכילת סוכר 10 דק לפני הפעילות ובכל 30 דק’ (0.35 גר/ק”ג, כלומר במשקל 70 ק”ג = 24 גר בכל פעם, סה”כ שעתיים) .

אי האכילה העלתה יותר את רמות הטריגלצרידים, את רמת חימצון השומן ואת הביטוי הגנטי של הגנים הקשורים למטבוליזם הפחמימות (אך לא של השומן).

המסקנה  האופרטיבית מעלה בספק את ההמלצה שלא כדאי לאכול פחמימה חצי שעה לפני הפעילות (בגלל עליה באינסולין) אך מומלץ ממש בסמוך לפעילות אצל מרזים.

אי-מד: ומה באשר לקשר בין צריכת סידן לבין השמנה ?

כנען: מחקרים רטרוספקטיביים תצפיתיים הראו קשר שלילי בין צריכת סידן לבין השמנה, רוב המחקרים בוצעו בנשים.

במחקר חתך שהוצג נראה קיים קשר בין צריכת הסידן, הרכב הגוף ומסת שומן גבוהה יותר בנשים אך לא בגברים. 

אי-מד: האם רקמת השומן מתפקדת כרקמה “חיה” , כלומר כרקמה אנדוקרינית?

כנען: מאז גילוי הלפטין והגברת המאמץ במחקר על רקמת השומן מתגלים הורמונים נוספים המופרשים ממנה. הורמונים כמו אדיפונקטין, רסיסטין ואף מולקולות אינפלמטוריות.

על הלפטין אין צורך להוסיף אך לגבי אדיפונקטין ארחיב. חושבים שאדיפונקטין פועל  להגברת חימצון השומן בתאי השריר. היפואדיפונקטמיה קשורה לעמידות לאינסולין והיפראינסולנמיה. הזרקתו לחיות גרמה לירידה בגלוקוז הסרום כבר ברמת אינסולין נמוכה. דיאטה עתירת שומן אעלתה את רמות אדיפונקטין לעומת דיאטה דלת שומן ,שיפרה את הרגישות לאינסולין והפחיתה את העמידות לאינסולין.

אי-מד: האם הוצגו בכינוס דיווחים ומימצאים חדשים על הסיכון להשמנה בילדים צעירים

כנען:  הבריטים הציגו את עבודתם בנושא גורמי הסיכון להשמנה בגיל צעיר. המחקר כלל 14,000 ילדים במסגרת מחקר הקוהורט ה- ALSPAC .

נמצא כי השמנה בגיל 7 היתה קשורה למשקל לידה גבוה, לעישון בהריון, להשמנת האם והאב ובאופן סינרגטי להשמנת 2 ההורים (סיכון פי 11) . צפייה בטלויזיה מעל 8  שעות שבועיות כבר בגיל 3 היתה קשורה גם היא להשמנה בגיל 7. עליה גדולה במשקל עד גיל 6 חודשים היוותה גורם סיכון להשמנה בגיל 4 שנים (אין צורך להוסיף על חשיבות ההתערבות התזונתית התנהגותית בגילאיים אלו) .

כמה כיווני מחשבה חדשים ללידת תינוקות שמנים, חלקם מבוססים יותר וחלקם פחות. בראש וראשונה ידוע כי לאם סוכרתית סיכוי ללדת עובר גדול יותר, סיכוי גבוה להתפתחות סוכרת בגיל מאוחר ובכל מקרה יפתח הילד סוכרת מוקדם יותר בחייו לעומת האוכלוסייה הכללית ( גם לידת עובר קטן מגדילה הסיכון לסוכרת !). כנראה המנגנון קשור ליצירת היפראינסולינמיה והיפרלפטינמיה אצל העובר ברחם.

כשגידלו עכברים בטמפרטורה של 18 לעומת 30 מעלות, נולדו עכברים שמנים יותר בסביבה הקרה. תופעה זו מרמזת על השפעת הסביבה והטפמפרטורה על גודל העובר.

כמו כן, גם סוג הדיאטה  של האם- דיאטה עשירה בפרוקטוז או בסוכרוז משפיעה על עליה במשקל ,עליה באינסולין וב-  CRP.

אי-מד: האם יש היבטים חדשים לתחום הורמוני המעיים ? 

כנען: מחקרים רבים עוסקים כעת ברגולציה של הקיבה והשפעתה על צריכת המזון. הורמונים רבים כמו CCK GLP Oxyntomodulin GIP NPY  PYY מעורבים בתהליך.

אחד מההורמונים המדוברים ביותר הוא הגרלין שהתגלה רק ב1996 , הורומן המופרש מהקיבה לפני הארוחה אך נוצר גם ע”י המוח.

כמותו יורדת לאחר ארוחה ונטילתו מעוררת רעב כנראה באמצעות ההורמונים AgRP ו-NPY .

למעשה, השפעתו על ההיפותלמוס הפוכה ללפטין (המופרש מרקמת השומן).

כמות ההורמון עולה במהירות עם הירידה במשקל עקב הרזיה והתוצאה התגברות הרעב. דווקא לאחר ניתוח להצרות קיבה רמת הגרלין לא עלתה כמצופה בהרזיה, תופעה המסבירה אולי חלקית את היתרון בגישה הניתוחית.

באופן פרדוכסאלי לאנשים שמנים רמות נמוכות של ההורמון בדם (עם רמות גבוהות בהיפותלמוס !).מעניינת העובדה שדווקא הרקמה שאיננה שומן משפיעה על עלית הגרלין ולא על רקמת השומן.

-Oxyntomodulin   מחקרים רבים מתמקדים גם בהורמון זה המופרש לפלסמה לאחר ארוחה ושיאו לאחר שעתיים. כנראה הימצאותו מפחיתה את הרצון לאכול ואת צריכת המזון. נטילתו לפני הארוחה בקפסולה הפחיתה את כמות האוכל ב-19% אך לא השפיעה על הארוחה הבאה.

בשנים הקרובות לבטח נשמע ממצאים נוספים עליו ועל הגרלין ופיתרון החידה בנושא ההשפעה ההדדית של הורמוני המעיים, השומן והמוח על השובע וצריכת המזון.

תיסמונת מטבולית והשמנה

אי-מד: כיצד מוסברת התופעה של אנשים שמנים עם תמונה מטבולית תקינה – ללא כולסטרול, יל”ד או עמידות לאינסלין…?

כנען: אכן, אנו משתמשים כיום במונח Metabolic Healthy Obese=MHO, המתאר אדם שמן אך בעל רגישות טובה לאינסולין, עם פרופיל ליפידים ול”ד תקינים.

אי-מד: מהי אם כן הגישה הטיפולית ל-MHO ? האם יש להתייחס באותה החומרה כמו לפנוטיפ המסוכן? האם נשים שונות מגברים בנושא זה?

כנען : ראשית כדי לאבחן, נבצע בדיקות לל”ד, רמות האינסולין טריגלצרידים והכולסטרול HDL. נשים לעומת גברים מאופיינות בפחות שומן ויסרלי., ועם חלוקת שומן שונה בגוף . מעניין לבחון את השאלה באיזה גיל הן החלו להשמין? מסתבר שדווקא אלו שפיתחו השמנה מתחת לגיל 20 “בטוחות מטבולית” יותר: 29% מול 48% . עם זאת, עדיין ב65% מהמקרים לא ניתן לחזות מי תפתח עמידות לאינסולין.

כנראה שנשים אלו מגיבות גם שונה לטיפול תרופתי, לפעילות גופנית ולתהליך הרזיה. אנו כאנשי המיקצוע צריכים לקחת בחשבון ש- One size doesnt fit all ובעתיד נצטרך כנראה לגשת לטיפול על פי הפרופיל הגנטי וההתנהגותי המיוחד לכל אדם ואדם.

כמה נקודות נוספות למחשבה:

האם אנשים אלו בדרך לעמידות לאינסולין ולכן עדין לא אובחנו? האם יש גורמי סיכון אחרים ולכן יהיו מועדים למחלות ולמוות? והאם אנשים אלו הושפעו בתקופת ההריון ,תקופת הינקות והגיל הצעיר למשל?

אי-מד: האם יש קשר בין היווצרות תהליך דלקתי ותסמונת מטבולית ?

כנען: פרופיל דלקתי בגוף ידוע כקשור לתסמונת המטבולית ולהשמנה ומכאן גם למחלות סוכרת, יל”ד וכו..

בכנס הוצג מחקר קנדי שדירג את מידת הדלקת אצל אנשים בריאים של  3 המדדים  CRP, TNF-ALFA, Interleukin- עם ציונים 0-9 לכל מדד.

המחקר עולה כי מידת הדלקת היתה בקורלציה להיקף המותניים, לטריגלצרידים ול- BMI .

גם מתוצאות “Hypertriglyceridemic waist” הקורלציה הגבוהה ביותר היתה שייכת למידת ההשמנה הויסראלית שניתנת לחיזוי בפנוטיפ (היקף מותניים>90 ס”מ עם טריגלצרידים מעל 200 מ”ג אחוז)

אימד: אינסולין הוא הורמון אנבולי או דווקא קטבולי?

כנען: אינסולין נחשב להורמון אנבולי מכיון שרמת האינסולין גבוהה באנשים שמנים לעומת רזים ואנו צופים בעליה במשקל עקב טיפול באינסולין. הציבור גם הוא קולט מסרים דומים בתקשורת ובספרות כמו בספרי אטקינס, zone diet ודיאטה לפי האינדקס הגליקמי.

בפועל  ייתכן כי היפראינסולנמיה היא תוצאה של השמנה ולא הגורם להשמנה. עובדה למשל שדיאטה דלת שומן (50% לפחות פחמימות) מביאה לירידה במשקל בדומה לדיאטה דלת פחמימות . גם הזרקה חד פעמית של אינסולין מביאה לירידה זמנית בצריכת המזון אצל חיות. כמו כן ידועה העובדה שבסוכרת לא מאוזנת קיימת אף ירידה במשקל.

אי-מד: מה באשר לעמידות לאינסולין ברקמות שאינן כבד,שריר שומן – כמו המוח ?!

כנען: מעניין כי עד כה לא היתה ברורה השפעת ההורמון על המוח. לאחרונה פורסמו מאמרים שהוצגו גם בכנס ובהם נמצאו קולטנים לאינסולין באזור BBB ובתאי המוח (היפותלמוס) ודווקא שם האפקט נראה קטבולי. ייתכן שאצל אנשים שמנים כניסת  האינסולין למוח מוגבלת ונוצרת עמידות המוח לאינסולין כמו בשאר הרקמות. בחיות שהשמינו נצפתה ירידה בכמות הטרנספורטרים לאינסולין במוח והאפקט הקטבולי פחת.

לסיכום, סיגנל האינסולין דרוש להומאוסטזיס התקין של צריכת המזון והאנרגיה, יתכן כי קיימת עמידות לאינסולין במוח כמו ברקמות אחרות. 

אי-מד: האם יש בשורות לגבי סוכרת שאיננה תלויה באינסולין אצל ילדים ?

כנען: אמריקה מוטרדת מהעלייה בשכיחות ההשמנה בקרב ילדים והשפעתה על שכיחות מחלת הסוכרת בגיל הצעיר.

הפנוטיפ של הפרה-דיאבטים כולל: השמנה ויסראלית בעיקר, שכיחות גבוה באמריקאים-אפריקאים לעומת לבנים והשמנה בילדות יותר מילדים.

המאפיין את תקופת הביניים יכול לגלות את העתידיים לחלות במחלה.  IGT גילוי ההפרעה במטבוליזם הסוכר

.IGTמעניין הוא שבדיקת גלוקוז בצום והמוגלובין מסוכר פיספסה ילדים רבים בניסיון לאבחן

נתונים אלו אינם חדשים אך עולים שוב ושוב בהקשר בריאות הציבור והחשיבות הלאומית לכל מדינה.

משפחה וסביבה

אי-מד: האם יש דיווחים חדשים לגבי הקשר להרגלי האכילה ולהשמנה ?

כנען: תדירות אכילת ארוחת הערב (ארוחה המבושלת והעיקרית בד”כ בארה”ב) אצל מתבגרים היתה קשורה באופן הפוך לרמת השמנתם במחקרי חתך ספוראדים ובמחקר האחיות. אצל משפחות שהשתתפו במחקר האחיות ושינו את הרגלי אכילתם לאורך השנים  לא נמצא שינוי בגודל הגוף.

ההסבר לכך הוא שיתכן שארוחה משותפת כוללת יותר ירקות ופירות, אולי עם אינדקס גליקמי נמוך יותר, פחות חטיפים וכו….

אי-מד: שאלה פרקטית שמעסיקה את רובנו, המעוניינים לשמור על משקל תקין: סלט ושובע כמנה ראשונה: האם משנה את כמות הקלוריות הכללית בארוחה ?

כנען: כאשר אוכלים סלט דל קלוריות 20 דק’ לפני תחילת הארוחה, כמות הקלוריות בכל הארוחה יורדת ב-10%מחד,  מאידך אכילת סלט עתיר קלוריות מעלה את כמות הקלוריות בין 10%-17% (כתלות בגודל הסלט).

גם כמות האוכל (בגרמים) וגם צפיפות הקלוריות קובעים את צריכת המזון כאשר כבר בכמות קטנה (עד 100 קק”ל ובגודל מנה קטנה של עד 150 גרם) מגיעים לשובע ולהפחתה בצריכת המזון באותה ארוחה. תוצאות דומות התקבלו גם במנות ראשונות אחרות.

ניתן להסיק כי המלצתנו לאכול כמנה ראשונה סלט, מרק או אפילו חטיף בריאותי כמה דקות לפני הארוחה משפיעה על צריכת המזון בארוחה.

ובאותו נושא…

אצל ילדים תאומים בני 3-7 שתית מיץ (150 קק”ל) 30 דקות לפני הארוחה הפחיתה את כמות הקלוריות בארוחה. נראה שהקומפנסציה אצל ילדים והשפעת ארוחה על ארוחה מוסבר גם ע”י שונות גנטית בין הפרטים. 

 המונח נקרא .“Caloric compensation”   

אי-מד: סליחה על השאלה השובינסטית, אבל אם נשווה נשים מול גברים…. מדוע בכל העולם המערבי נשים שמנות או יותר נכון מרגישות שמנות ומוטרדות מכך יותר מגברים?

כנען: שלוש סיבות עיקריות.

1. השפעה חזקה של הורמוני המין Sex Steroids 

2. מעגל החיים אצל נשים שונה מגברים: מחזור חודשי, תקופת של הריון ולידה, תקופת המנפאוזה וכו’.

3. וההיבט החברתי – לחץ סביבתי למידת גוף לא ריאלית.

אי-מד: מה קורה לנשים בגיל המעבר בהקשר התזונתי והמטבולי ?

כנען: ידוע כי לאחר המנפאוזה קיימת עליה בסיכון למחלות המטבוליות ולסרטנים הורמונליים.

25 כמו כן 60% מהנשים המנפאוזיות בעלות  

ו- 43% בעלות הסינדרום המטבולי.

נשים בתקופת המנפאוזה עולות 1-2 ק”ג ללא קשר לעליה בגיל. אחוז השומן הכללי והשומן הויסרלי עולה (גם עליה בכמות השומן בתאי השריר). ונצפה ירידה בחילוף החומרים הבסיסי במקביל לירידה בפעילות הגופנית הכללית ועליה בצריכת האוכל.

העליה במשקל ובשומן מתרחשת כבר בתקופת הפרה מנפאוזה (המוגדרת כ- 1-2 מחזורים חודשיים ב-6 חודשים).

נשים שחורות בארה”ב נטו יותר להשמנה ולהשפעת המנפאוזה, מכאן שיש הבדל בהשפעת הפסקת המחזור בין גזעים.

                    

אי-מד: האם יש חידושים לגבי הקשר בין השמנה וזיקנה – והאם הירידה במשקל בגיל המבוגר היא טבעית ?

כנען: Johns Hopkins Precursors Studyמחקר אסף נתונים על סטודנטים לרפואה בשנת 1948-64ועד היום. (כ-50 שנות מעקב !)הגיל הממוצע בתחילת המחקר היה 23 (רובם לבנים ומשכילים), ובכל שנה נשלחו שאלונים לעידכון המצב הבריאותי.

באנשים עד גיל 65 נראתה עליה ממוצעת של 0.16 ק”ג בשנה בעוד אלו שנפטרו בנתיים העלו פי 3 במשקלם (0.4 ק”ג לשנה).

מעניין ששנת הלידה השפיעה על מידת העליה במשקל עם השנים – אלו שנולדו ב 1934-41 העלו יותר במשקלם לעומת ילידי 1902- 27 , אפקט הנקרא “קוהורט אפקט”

מעל  גיל 65  נצפתה דווקא יציבות במשקל (ירידה איטית של 0.05 ק”ג בשנה). ירידה במשקל כנראה אינה חלק מתהליך הזיקנה הנורמלי אלא קשורה למוות מהיר עקב מחלה.

אי-מד: האם להשמנה בגיל צעיר יש קשר או השלכה למצבו של הפרט בגיל מבוגר יותר ?

כנען: במחקר שהוצג בכנס שבחן 100 ילדות עם משקל תקין, נמצא שהפוטנציאל להשמנה אצל ילדות ל-2 הורים שמנים היו גבוהות יותר מילדות עם הורים רזים או כאשר רק אחד ההורים שמן.

הפוטנציאל מבוטא באחוז שומן גבוה יותר, הוצאה קלורית נמוכה יותר בשינה ובמשך היום, ורמת כושר גופני נמוכה יותר למרות כאמור שכל הבנות היו במשקל תקין.

חוקר  בריטי הציג נתונים מקוריים לקשר בין השמנה לרמת פעילות הגופנית אצל ילדים קטנים (גילאיי 3-5 שנים). כבר בגילאים אלו 76% מהזמן הם היו בחוסר פעילות ו- 4% מהיום בלבד בפעילות בינונית/נמרצת. מכאן שרק כמות קטנה של קלוריות מופנה להוצאה על פעילות גופנית במשך היום. לא פלא שההשמנה נראית בגילאיים צעירים יותר ויותר.

כמו כן תוצאות מחקר : Coronary Artery Development in Young Adults Study – CARDIA חשובות לטיפול בהשמנה הוצגו ממחקר

מבוגרים צעירים בני 18-30 שהעלו במשקלם מקסימום 2.5 ק”ג ב-15 שנה היו בעלי פרופיל ליפידי משופר לעומת אנשים שהעלו יותר במשקל.

שמירה על המשקל הנוכחי בגילאים אלו פעמים רבות אפקטיבית וריאלית הרבה יותר מאשר ירידה במשקל ובכל מקרה נותנת יתרון על פני עליה במשקל.

אי-מד: מה לגבי גישות חדשות לטיפול בהשמנת יתר קיצונית ?

כנען: השתלה בפרוצדורה לפרוסקופית של קוצב (פולסים חשמלייים) לקיבה כמו קוצב הלב מאפשר טיפול חדשני בהשמנה מורבידית. הקוצב מגביר את תחושת השובע ולכן חושבים שיהווה נדבך חשוב לתהליך ההרזיה.

Implantable Gastric Stimulator= IGSהשיטה הנקראת

ניתוחי הצרות קיבה מערבים שינויים אנטומיים ותיפקודיים בעוד שהתרופות הביאו לתוצאות שוליות ותופעות לוואי רבות. השיטה החדשה למעשה מגשרת בין 2 הגישות- הטיפול בניתוח לבין הטיפול בתרופות.

בכנס הוצגו תוצאות מחקר ראשוניות שבוצעו בבוסטון בתחום חדשני זה . מתוך 30 משתתפים ולאחר כ 9חודשים 80% הרזו, 60% הפחיתו יותר מ 10% ממשקלם וממוצע הירידה  היה כ-19% ,לא ניצפו סיבוכים ניתוחיים.

אי-מד: מה באשר לצד הכלכלי של ההשמנה ? האם הוצגו בכנס נתונים לגבי הוצאות על בריאות בהקשר להשמנה ?

כנען: השמנה כידוע קשורה למחלות רבות ולכן גם להוצאות כלכליות גבוהות. אדם במשקל תקין (18-25 בי-מ-אי) יעלה לתקציב הבריאות BMI=האמריקאי 2885$ בשנה ויעלה אף מעל 4000$ אם יגיע לרמה של מעל 40

כ-75 מיליארד דולר מתקציב הממשל האמריקאי הופנה ב-1998 לטיפול באנשים בעלי עודף משקל ושמנים.

לא נמצאו הבדלים בהוצאה הכספית בין נשים וגברים בעוד שקיים הבדל ניכר בגזעים ובגילאיים שונים.

ככל שהגיל עולה ההוצאה גדלה כמו כן ישנה עליה בהוצאה הכספית ככל שמידת ההשמנה עולה אצל לבנים , התופעה פחות נכונה אצל היספנים אך בכלל לא אצל שחורים. נתונים אלו הועברו לידיעת משרד הבריאות האמריקאי.

אי-מד: האם הוצג גם מידע לגבי המוטיבציה לעשיית דיאטה ?

כנען: כן, נראה שנחמד לראות את השתקפות ההרגשה הפנימית שלנו מהפרקטיקה היום-יומית עם תוצאות סקר בנושא הסיבות לדיאטה אצל מבוגרים אמריקאים:

60% ענו כי עשו דיאטה בגלל הבריאות. 80% בגלל עליה באיכות החיים, 50% בגלל יתרון פסיכולוגי ו- 90% בגלל המראה שלהם.

גישות טיפול חדשות על קצה המזלג–

אי-מד: עדכן אותנו בקצרה על גישות טיפול חדשות וחדשניות.

כנען: ברצון. הנה העיקריים שנדונו בכינוס:

יעוץ באמצעות האינטרנט

קבוצת מרזים שקיבלה יעוץ ותמיכה להרזיה באופן שוטף דרך אי-מייל (תמיכה אנושית) הפחיתה ממשקלה יותר מהקבוצה שקיבלה תמיכה ע”י תוכנה חדשה הנותנת פידבק ומסרים אוטומטיים למרזה .

קבוצה אחרת שקיבלה תמיכה באמצעות פגישה מצולמת (של קבוצות תמיכה) והועברה דרך האינטרנט ירדה באופן שווה לעומת המרזים בגישה המסורתית של פנים מול פנים.

תוצאות אלו מעלות נקודות למחשבה באשר לאפשרויות תמיכה וטיפול נוספות ללא צורך בפגישות אישיות.

יעוץ באמצעות  תמיכה טלפונית

נשים שמנות שהשתתפו בתוכנית לירידה במשקל במשך שנה וחצי ואשר בנוסף כללה תמיכה טלפונית קבועה לא ירדו יותר במשקל מאלו שלא קיבלו .

המסקנה האופרטיבית ממחקרים אלו היא כי רב הנסתר על הנגלה ולדעתי בעתיד כאשר נוכל  לזהות מי מהנשים מגיבה לאיזה סוג של עזרה ונשכלל את איכות התמיכה מרחוק אזי אחוז ההצלחה יהיה גבוה יותר.

אי-מד: צחי, תודה לך על שהארת את עינינו ועדכנת אותנו בעיקרי הכינוס החשוב הזה.