Pneumonia

עדויות נוספות תומכות בטיפול מיאלואבלטיבי כהכנה להשתלת מח עצם בחולי AML (מתוך כנס ה-TCTM)

טיפול מיאלואבלטיבי כהכנה להשתלת מח עצם בחולי AML (Acute Myeloid Leukemia) עדיף על טיפול הכנה בעצימות מופחתת (Reduced Intensity Conditioning), כך עולה מתוצאות מחקר אקראי חדש, שפורסמו במהלך כנס ה-Transplantation and Cellular Therapy Meetings.

במחקר BMT CTN 0901 נערכה השוואה בין משטרי הכנה שונים לקראת השתלת מח עצם אלוגנאית בחולים עם AML. מדגם המחקר כלל 270 מבוגרים עד גיל 65 שנים, המתאימים להשתלה, עם אבחנה של AML (218 חולים) או תסמונת מיאלודיספלסטית (54 חולים).

כמעט כל החולים בזרוע טיפול מיאלואבלטיבי קיבלו טיפול במשלב Fludarabine ו-Busulfan (64%) או Busulfan עם Cyclophosphamide (30%). חולים שחולקו באקראי לזרוע RIC קיבלו טיפול בעצימות מופחתת של Fludarabine או Busulfan (80%) או Fludarabine/Melphalan. טיפול ב-Tacrolimus/Methotrexate היה הטיפול המונע הנפוץ ביותר ל-GVHD בשתי הקבוצות (82%).

התוצא העיקרי של המחקר היה שיעורי הישרדות כוללת לאחר 18 חודשים, אשר החוקרים ציפו כי יהיו גבוהים יותר בזרוע RIC. במקום זאת, מניתוח הנתונים עלה כי היה הבדל אבסולוטי של קרוב ל-10% לטובת טיפול מיאלואבלטיבי (77.4% לעומת 67.7%, p=0.07). ההבדל גדל לקרוב ל-14% בקרב חולים עם AML (76.8% לעומת 63.0%, p=0.027), בעוד שההישרדות הכוללת הייתה דומה עם שתי זרועות הטיפול בתת הקבוצה של חולים עם תסמונת מיאלודיספלסטית (81.5% לעומת 85.2%, בהתאמה).

טיפול מיאלואבלטיבי הוביל להבדל של 21.5% בהישרדות ללא-הישנות לאחר 18 חודשים (68.8% לעומת 47.3%, p<0.01). טיפול מיאלואבלטיבי לווה בסיכון מופחת להישנות והתקדמות מחלה בחולים עם תסמונת מיאלודיספלסטית או AML.

אירועי GVHD אקוטיים בדרגה 3/4 תועדו בשכיחות גבוהה כפליים בקבוצת הטיפול המיאלואבלטיבי (13.6% לעומת 6.8%, p=0.066), וגם אירועי GVHD כרוניים תועדו בשכיחות גבוהה יותר בזרוע טיפול מיאלואבלטיבי (64% לעומת 47.6%, p=0.019).

החוקרים מדווחים עוד כי חולים לאחר טיפול מיאלואבלטיבי שרדו לפרק זמן ארוך יותר. שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר 4 שנים עם טיפול מיאלואבלטיבי עמדו על 65%, בהשוואה לשיעורים של 49% עם טיפול RIC (יחס סיכון של 1.54, רווח בר-סמך 95% של 1.07-2.20). שיעורי הישרדות ללא הישנות גם נטו לטובת זרוע טיפול מיאלואבלטיבי (58% לעומת 34%, יחס סיכון של 2.06, p<0.001) ובחולים בקבוצת RIC תועד סיכון גבוה יותר מפי 4 להישנות (יחס סיכון של 4.06, p<0.001).

מומחים בתחום סבורים כי ממצאי המחקר עשויים להוביל לשינוי אמיתי בגישת הטיפול בחולים עם AML ותסמונת מיאלודיספלסטית.

מתוך כנס ה-TCTM

לידיעה ב-MedPage Today

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה