מאת נעה גנזבורג, Bsc

הסיכון לאשפוז בשל אי ספיקת לב גבוה יותר בחולי שיגדון (GOUT), כך עולה מניתוח נתונים משתי עוקבות טיפול גדולות בארצות הברית.

משתתפי מחקר REGARDS (ר”ת של REasons for Geographic And Racial Differences in Stroke) הציגו יחס סיכונים (מתואם ורב משתנים) לאשפוז בשל אי ספיקת לב של 1.97 עבור הסובלים משיגדון (95% CI ו-1.22-3.19) בהשוואה למטופלים ללא שיגדון.

שיגדון נקשר גם לעליה בסיכון לאשפוז בשל אי ספיקת לב עם מקטע פליטה מופחת או שמור של החדר השמאלי (יחס סיכונים 1.77, עם 5% CI 0.83-3.79, ו- (LVEF; HR 2.32, 95% CI 1.12-4.79 בהתאמה).

לדברי החוקרים, מחקרים שנערכו בעבר הדגימו כי למחלת השיגדון קשר למחלות לב כליליות ולשבץ; המצבים חולקים גורמי סיכון רבים דומים כמו השמנה, יתר לחץ דם וסוכרת- כולם נמצאו קשורים לאי ספיקת לב. הם מציעים כי קשר כזה מעיד שיש צורך בהתערבות כדי למנוע הישנות של מחלות מסוג זה בחולי שיגדון.

במחקר ניתחו החוקרים מידע ממטופלים שהשתתפו במחקר REGARDS בין 2003 ל-2007, בני 65 ומעלה וללא היסטוריה של מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב או שבץ.  בתחילת המחקר, המשתתפים עברו בדיקות גופניות מקיפות וסיפקו מידע דמוגרפי וחברתי, על הרגלי האכילה שלהם והשימוש בתרופות. במסגרת המחקר יצרו החוקרים קשר עם המשתתפים מדי שישה חודשים לדיווחים על אשפוזים, או תמותה. בנוסף אספו החוקרים מידע ממטופלים בעלי ביטוח מדיקייר בין 2008-2015 כביקורת אקראית עבור שיעור היארעות של אי ספיקת לב, אוטם שריר הלב, ותמותה מכל סיבה בחולי שיגדון.

בין 5713 משתתפי מחקר REGARDS , כ-3.3% אחוזים סבלו משיגדון (187 מטופלים). בהשוואה לשאר המשתתפים שלא סבלו מהמחלה, המטופלים עם שיגדון היו מבוגרים יותר, יותר מהם היו גברים ושחורים, הם היו עם BMIגבוה יותר, ולעתים קרובות סבלו מסוכרת, מיתר לחץ דם סיסטולי וממחלת כליות כרונית. ההיארעות המצטברת של אי ספיקת לב שהובילה לאשפוז, או אירוע של מחלת לב כלילית, או תמותה מכל סיבה,  היתה גבוהה יותר בחולי השיגדון. לאחר שערכו התאמות מצאו החוקרים כי הסיכון לאשפוז עבור אי ספיקת לב היה גבוה יותר באופן מובהק, אך כי הסיכון למחלת לב כלילית, שבץ ותמותה מכל סיבה לא היה שונה או גבוה יותר בחולים הללו.  הסיכון לתמותה מכל סיבה בחולי שיגדון היה גבוה יותר במטופלים שחורים (עם יחס סיכונים 1.46, ו-95% CI עם 1.05-2.02) אך לא במטופלים לבנים (יחס סיכונים 0.85 עם 95% CI ו- 0.61-1.17). הן בגברים והן בנשים, מחלת השיגדון נקשרה לסיכון לאשפוז בשל אי ספיקת לב.

בניתוח הנוסף במידע שנאסף ממבוטחי מדיקייר (העוקבה כללה קרוב לשלושים אלף משתתפים), מצאו החוקרים כי חולי השיגדון היו מבוגרים יותר, יותר מהם היו גברים, ושחורים, ובעלי סיכון לסבול ממחלות מקבילות כמו סוכרת ויתר לחץ דם, פרפור עליות, ולהזדקק לטיפול במשתנים, סטטינים ונוגדי דלקת מסוג NSAID. חולי השיגדון הציגו סיכון גבוה יותר להיארעות של אי ספיקת לב, אוטם, שבץ או תמותה מכל סיבה. בקבוצה זו, לאחר התאמות רבות משתנים ראו החוקרים כי חולי השיגדון הציגו יחס סיכונים של 1.32 לאשפוז בשל אי ספיקת לב (95% CI 1.25-1.39). יחס הסיכונים עבור אוטם שריר הלב, שבץ או תמותה מכל סיבה לא היה שונה באופן מובהק מזה שנראה בעוקבה הראשונה.

החוקרים כותבים כי העלייה בסיכון לאי ספיקת לב בחולים הללו, גם לאחר התאמה לגורמי סיכון כמו יתר לחץ דם, השמנה, עישון וסוכרת תומכת בטענה כי למחלת השיגדון קשר עם הסיעון להיארעות של אי ספיקת לב, בלי קשר להיסטוריה של טרשת עורקים או גורמי סיכון אחרים. הסיכון עשוי להקשר לגורמים נוספים כמו דלקת, עמידות לאינסולין או תופעות אחרות , וכי מרקר הדלקת interleukin-1 מעורב הן בהתלקחויות של שיגדון והן באי ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור של החדר השמאלי במחקרים קודמים. הם מסכמים כי מחקרים עתידיים יוכלו לעזור לקבוע האם חסימה של ה- interleukin-1 או ריגוש אינסולין באמצעות תרופות יכולים לסייע בהורדת הסיכון לאי ספיקת לב בחולים מבוגרים עם שיגדון. סייג אחד למחקר הוא שהוא התבסס על מידע מתביעות ביטוח רפואי, ויתכן שלא הציג תמונה מלאה.

https://www.medpagetoday.com/rheumatology/generalrheumatology/86065