במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis Research & Therapy מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לדחיית התחלת טיפול ב-DMARD (Disease-Modifying Anti-Rheumatic Drugs) סינתטיים קונבנציונאליים השפעה גדולה יותר מהמאפיינים הקליניים, ביולוגיים או הדמייתיים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית מוקדמת, שלילית לנוגדנים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע גורמים המנבאים תגובה טובה ל-DMARD בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית שלילית לנוגדני Rheumatoid Factor ו-CCP, עם דלקת מפרקים מוקדמת. התוצא העיקרי של המחקר היה תגובה טובה או מתונה לפי EULAR לאחר שנה אחת, כולל טיפול במשך לפחות שלושה חודשים בתכשירי DMARD סינתטיים וקונבנציונאליים. עוד ביקשו החוקרים להשוות את התגובה מוקדמת לטיפול ב-Methotrexate ו-Leflunomide אל מול תכשירים אחרים מהמשפחה ולזהות גורמים שנקשרו עם מוגבלות תפקודית והתקדמות מבנית.
מדגם המחקר כלל 172 חולים, מהם 98 חולים (57%) קיבלו טיפול ב-Methotrexate במהלך השנה הראשונה למעקב. תגובה טובה או מתונה לטיפול לאחר שנה אחת נקשרה עם מתן מוקדם של טיפול ב-DMARD סינתטיים וקונבנציונאליים (כלומר, בתוך שלושה חודשים מהופעת נפיחות מפרק ראשונה) (יחס סיכויים מתוקן של 2.41, p=0.03).
שיעורי התגובה לטיפול לא הושפעו מגורמים פרוגנוסטיים מוכרים אחרים, כולל מדד DAS28 ההתחלתי. נוכחות ארוזיות לוותה בהתקדמות מבנית לאחר שנה אחת. עוד מדווחים החוקרים כי ליקוי בתפקוד בתחילת המחקר ועישון פעיל נקשרו עם מוגבלות תפקודית לאחר שנה אחת.
ממצאי המחקר מאשרים את הגישה המקובלת לטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, הכוללת טיפול מוקדם, איזון הדוק וטיפול ליעד, גם בחולים עם מחלת מפרקים שגרונית שלילית לנוגדנים.
Arthritis Res Ther. 2019;21
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!