אחת השאלות שעולות על רקע התפרצות הקורונה, ובעיקר האירועים סביבת “ספינת הקורונה” היא משך הדגירה של הנגיף: האם 14 ימי הבידוד שנקבעו כמשך הזמן הנדרש  לאנשים החוזרים ממקומות המוגדרים כמסוכנים מספק ?

במאמר המתפרסם ב-MEDPAGE TODAY ע”י Rossi A. Hassad , מומחה לאפידמיולוגיה הוא מעלה תהיות באשר למשך תקופת הדגירה בפועל.

לדעת המחבר, נראה שככל שמספר האנשים בהסגר ל COVID-19 גדל, כך גם הסבירות הסטטיסטית והביולוגית להיתקל במצבי קיצון שבהם יתברר שתקופת הדגירה חורגת מעל ל- 14 .

האסאד מציין שתקופת הדגירה היא גורם קריטי לבקרת התפשטות המחלה. גורם מפתח נוסף הוא התקופה הסמויה, או הזמן שבין התרחשות הזיהום לתחלואה זיהומית. זה יכול להיות קצר או ארוך יותר מתקופת הדגירה, ומשמע שגם אדם אסימפטומטי עלול להעביר את הנגיף. שני הגורמים הללו הם משמעותיים לצורך ניהול יעיל של בידוד, אך COVID-19 הוא נגיף קורונה חדש, והרבה עדיין לא ידוע לגבי פרמטרי ההעברה והדינמיקה שלו.

בעוד שארגון הבריאות העולמי מעריך שתקופת הדגירה של COVID-19 עשויה להיות עד 14 יום, למעשה נצפה גבול עליון זה רק עבור חלק קטן ממקרי ה- SARS בעבר. ולכן,  במסגרת מגיפה מואצת של COVID-19 ואי ודאות גוברת, גבול עליון גבוה יותר (אולי 21 יום) לתקופת הדגירה נראה לדעת האסאד סביר ומוצדק לטובת הגנה נאותה על הציבור.

אמצעי הבידוד מפרידים ומגבילים את תנועתם של אנשים שנחשפו למחלה מדבקת, על מנת לספק טיפול הולם אם יחלו מחד, ומאידך, ולהגן על הציבור מפני זיהום. הוצאת אדם מבידוד לפני תום תקופת הדגירה בפועל של המחלה עלולה להיות הרסנית, אם לאחר מכן אותו אדם יפתח את המחלה כשהוא אינו בבידוד. לכן, סבור האסאד שעלינו לאמץ את הגבול העליון של תקופת הדגירה, ולמנוע פגיעה בהשגת מטרת הבידוד.

האסאד מציין שמחקר אחד מסין דיווח על גבול עליון של 24 יום לתקופת הדגירה של COVID-19, אך ארגון הבריאות העולמי העיר כי “זה יכול לשקף חשיפה כפולה” וכי “התצפית החיצונית” של 24 יום דגירה צריכה להיבחן בהקשר של כל המחקרים האחרים.

ובינתיים, כידוע, תקופת הדגירה של 14 יום נותרה בתוקף. על פי ה- CDC, “הסימפטומים של COVID-19 עשויים להופיע בתןך יומיים עד 14 יום לאחר החשיפה.” עם זאת, גם אם אנו רואים את המגבלה העליונה המדווחת של מחקר אחד, של תקופת דגירה של 24 יום, כתצפית חריגה, שאינה צפויה להתרחש בבארצות הברית (הערת המערכת או בישראל) , הנתונים עלולים להשתנות בקרוב, עם השבתם של כ -400 אזרחים אמריקאים מ”ספינת היהלום” (המכונה להלן ספינת הקורונה ושכיום יותר ויותר ברור שהפכה למעשה לספינת מדגרה של הקורונה). 

עבור אזרחי ארה”ב ששהו בספינה ושנחשפו באופן פוטנציאלי ל- COVID-19, הזמן בו בילו בהסגר בספינת השייט לא ייחשב כזמן הסגר, והם יידרשו להישאר בבידוד בארה”ב (וגם בישראל כידוע) למשך 14 יום נוספים, מכיוון שהייתה הפצה פעילה של COVID-19 על סיפונה של הספינה, ולכן אין וודאות למועד תחילת החשיפה.

לדעת האסאד, המידע האחרון לפיו אישה אמריקאית בת 83 שלאחרונה נמצאה חיובית ל- COVID-19 במלזיה לאחר שיצאה מספינת השייט ווסטסטרדם בקמבודיה, מחזקת גם את הצורך לחשוב מחדש וברצינות על התאמת תקופת ההסגר הנוכחית בת 14 הימים. לפי הנהלים האישה הייתה על סיפונה של ספינת התענוגות למעלה מ- 14 יום, ולא הייתה סימפטומטית בזמן העלייה למטוס, ומכאן שלא נבדקה ל- COVID-19 בקמבודיה כשנסעה באוויר למלזיה. יש לציין כי בעלה בן ה -85 עימו נסעה נבדק מאז פעמיים ונמצא שלילי ל- COVID-19.

עם זאת, כ -200 נוסעים מהווסטרדם חזרו לארצות ביתם דרך מלזיה ותאילנד, ואף אחד מהם לא ביטא תסמינים של COVID-19 לפני שעזבו את קמבודיה.

האסאד מסכם כי ארגון הבריאות העולמי וה- CDC ממשיכים לנקוט בגישה זהירה ומבוססת ראיות בתגובה להפרצות COVID-19, שראויה לשבח. אמנם, נכון לעכשיו, הסיכון לחשיפה ל- COVID-19 לציבור הרחב בארה”ב (ומקומות נוספים בעולם כולל ישראל שנוקטים בגישה דומה) הוא נמוך. אבל זה כנראה לא סוף הדיון סביב מדיניות הסגר והאיזון העדין בין חירויות אזרחיות לבריאות הציבור.

למאמר ב-Medpage