Verhagen EA, et al. A one season prospective cohort study of volleyball injuries. Br J Sports Med 2004;38:477481.

 
מבוא

כדורעף הינו אחד מענפי הספורט הנפוצים בעולם, ומוערך כי מעסיק כ- 200 מליון שחקנים. למרות זאת, במעט מאוד מחקרים נבחן נושא הפציעות. הדבר חשוב לשם הבנת הסיבות לפציעות, התפלגותן, ואפשרויות למניעתן. במחקרים קודמים נמצא כי שיעור הפציעות הינו 3-1.7 לכל 1000 שעות משחק, ומדורג כענף הספורט השמיני בשכיחות כגורם לפציעות. ידוע כי נקעי הקרסול הינם הפציעה השכיחה, אחת לכל 1000 שעות משחק, ומהווים כמחצית מהפציעות. מטרת המחקר הנוכחי היתה לבצע מעקב פרוספקטיבי על פציעות במהלך עונה אחת.

שיטות

140 קבוצות כדורעף בהולנד הוזמנו להשתתף במחקר; 50 נענו. בתחילת העונה וכן כעבור מדי מספר חודשים, מילאו השחקנים שאלונים בהם נאספו נתונים לגבי דמוגרפיה, פציעות קודמות, פעילות ספורטיבית. נכללו רק שחקנים ללא פציעות בתחילת העונה. מאמנים מילאו טפסים בהם נאסף מידע לגבי מספר שעות אימון, שעות תחרות, והשתתפות/ אי-השתתפות של השחקן. פציעה הוגדרה ככזו אם גרמה להפסקת השתתפות של שחקן, וסווגה לחריפה או זו שמשימוש יתר. בכל מקרה של פציעה מילאו המאמן ו/או השחקן טופס שכלל את מיקום וסוג הפציעה, סיבתה, אמצעי מניעה שננקטו, וטיפול רפואי שניתן.

בעיבוד הנתונים נכללו 419 שחקנים, כשני שליש נשים, 100 פציעות וכ-40,000 שעות משחק. שיעור הפציעות מדווח עבור כל 1000 שעות השתתפות של שחקן.

תוצאות

הסיכון לפציעות היה גבוה פי 2 בתחרויות לעומת אימונים. סך ההעדרות ממשחק עבור סה”כ הפציעות היה 4.3 שבועות בממוצע. לא נצפה הבדל בשיעור הפציעות, מיקומן או סוגיהן בין המינים.

78 פציעות סווגו כחריפות, והארעותן עמדה על 2 לכל 1000 שעות משחק. הסיכון לפציעה היה גבוה פי 2.4 בתחרות לעומת אימון. 83% מהפציעות ארעו בגפה התחתונה, רובן נקעי קרסול (41 במספר, 1 לכל 1000 שעות משחק). 61% מהנקעים ארעו באזור הרשת, רובם לאחר מגע עם שחקן אחר; הסיכון לנקע בעת משחק בעמדה סמוכה לרשת היה גבוה פי 2 לעומת העמדות האחוריות יותר. 75% מהשחקנים אשר נקעו את קרסוליהם עשו זאת בעבר. העדרות ממוצעת ממשחק לאחר נקע 4.5 שבועות.

25 פציעות נגרמו משימוש יתר, בשכיחות של 0.6 לכל 1000 שעות משחק, וגררו העדרות של 4 שבועות בממוצע. פציעות כתף היוו כשליש מהפציעות הכרוניות, וגרמו להעדרות של 6 שבועות בממוצע. פציעות נוספות היו של הגב והברך.

מסקנות

במחקר פרוספקטיבי זה נמצא כי שיעור פציעות במשחק כדורעף הינו 2.6 לכל 1000 שעות משחק, והינו גבוה יותר בתחרות לעומת אימון. נתונים אלו דומים לממצאי מחקרים קודמים. כצפוי, נקעי קרסול היו הפציעה השכיחה, ונמצא כי רובן ארעו באזור הרשת ולאחר מגע עם שחקן אחר. המנגנון מוכר ממחקרים קודמים, והינו כנראה נחיתה על כף הרגל של השחקן השני. ממצא חשוב הינו כי גורם סיכון לנקע היה נקע קודם, והסיכון עלה ככל שהפציעה הקודמת היתה “טרייה” יותר. ממצא מפתיע היה חוסר השכיחות המוגברת של פציעות בקרב נשים, כפי שקיים בענפי ספורט רבים אחרים, וכפי שדווח בעבר גם בכדורעף.

חוזקו העיקרי של מחקר זה הינו השימוש בטפסי המעקב לשם איסוף נתונים פרוספקטיבי מדויק; החסרון העיקרי הינו הענות חלקית של קבוצות הליגה להשתתפות מחקר, והגדרת פציעה ככזו אשר משביתה מפעילות. פציעות נקע באצבעות, השכיחות מאוד בכדורעף, לא נכללו במחקר אם לא גרמו להפסקת פעילות, כמו גם כאבי ברכיים כרוניים אשר לא מנעו השתתפות.

לסיכום, מחקר פרוספקטיבי זה חידד את הידוע בעבר לגבי האפידמיולוגיה של פציעות בכדורעף, תוך דגש על מרכזיותם של נקעי הקרסול.